הוסף תגובה על: לוחמים לשלום

ביום שישי האחרון פורסמה בעיתון מעריב וב- nrg כתבה על נשות המאחזים.

מטרתה של הכתבה היתה להראות את הפנים המתונות של המתנחלים הממלכתיים, אלה שאינם שורפים שדות ומכים פלסטינים במסגרת המדיניות המצמררת של "תג מחיר".
אנחנו פונים אליהן היום, מתוך אמונה שדיאלוג הוא הכרחי, מתוך אמונה שאין אנשים רעים, אלא יש מערכת עיוורת, וההיאחזות שלהן בה מונעת מהן להיות ערות לסבלם של האחרים ומניעה אותן על ציר אחד ויחיד של טוב מוחלט ורע מוחלט, ללא גווני ביניים.
המכתב הזה הוא עבורן.

שלום לכן,
הדברים הבאים עשויים להכאיב, אבל חשוב שתשמעו אותם: עיקר הקושי והסבל הנגרמים לפלסטינים, מקורם בהתנחלויות "נורמטיביות" כמו שלכן ופחות בנוער עבריין ומוסת.
אמנם ההתנחלויות נבנו בידי ובאישור הממשלות השונות, ובנייתן מתוכננת היטב, כפי שוודאי ידוע לכן, בתוואי ובפיזור שימנע רציפות פלסטינית והקמת מדינה פלסטינית. הביטו במפה ותיווכחו. קיראו את העיתונות שלכן, שמתפארת בשביל ביטחון באורך של 32 ק"מ מסביב לישוב שהמאחזים שלכן מהווים חלק ממנו.

המטרה שלכן, לגדל את ילדיכן בשקט ובשלווה, מעוגנת עמוק בתוך תכנית גרנדיוזית בהרבה ממנה, שמטרתה המרכזית היא לקבוע עובדות בשטח, אשר ימנעו בעתיד את האפשרות למציאת פתרון בר קיימא.

הבעיה היא שפלסטינים לא יפסיקו להיאבק עד שתהיה להם מדינה. מי כמונו יכול וצריך להבין את השאיפה הזאת. ההתנחלויות אכן מונעות כיום את הקמת המדינה הפלסטינית ולכן הן המכשול העיקרי לשלום.

אני מסתובב לא מעט בשטחים בשנתיים האחרונות ומדבר הרבה עם פלסטינים. קודם לכן הסתובבתי שם כחייל, היום כאזרח. אני אומר לכן ולכל הקוראים: כל ישראלי שהיה חי שבוע כפלסטיני היה מבין את תמונת המציאות שלהם. היא שונה וקשה מכל מה שתוכלו לדמיין. התיאור שלהם כאנשים שזורקים בקבוקי תבערה ולכן אשמים במחסומים הוא תיאור שבמקרה הטוב נשען על היאחזות עיקשת בתמונת מציאות חד מימדית, מופשטת, כמעט ילדותית. במקרה הרע הוא דה הומניזציה איומה, בדיוק כמו זו שאתן טוענות שנעשית לכן, כמתנחלות.

ההשוואה העולה על דעתי היא למחיר של הפיתוח האנושי שלכם על המרקם האקולוגי שלהם: אי אפשר להיכנס, לא משנה לאן, ולפתח אדמות, לסלול כבישים, לקדוח בארות, לחסום מעבר, "להלאים" כבישים, לחתור לבידוד שלהם על חשבון רצף טריטוריאלי שלכן ולא להבין שכל זה פוגע בסביבת החיים שלהם. כי כל עוד אתן לא באמת חושבות שמרכז חיי המסחר והקהילה של הפלסטינים יעברו ללב שילה, למשל, זו לא "הרמוניה" אלא בדיוק להיפך. זה בידוד. הישובים שלכם יושבים על אדמה פלסטינית. סביבם יש "אזורי הגנה" שאליהם אסור להיכנס ברוחב 2 ק"מ. הכבישים בכניסות לכפרים חסומים. המחסומים מלווים את שגרת החיים. יש ניתוק מלא לחלק מן הכפרים מהקהילה שלהם, שלא לדבר על המעצרים וההשפלות היומיומיות, וכמובן על האלימות מצד בני הנוער המתנחלים, שמפרשים את אותה אידאולוגיה מעט רחוק יותר מכן. אי אפשר להאשים אותם. זאת המציאות שהם רואים. היא זהה למציאות החד מימדית שאתם, כחברה מבוגרת, מחנכת אותם לראות .

יותר מכך – ההימצאות שלכן שם היא פגיעה בביטחון ישראל. אם לא הייתן שם לא היה צורך בחיילים (כמוני) שישמרו על הסדר, והם היו יכולים להתאמן לקראת איום אמיתי.

טלו קורה מבין עינכן: הישיבה שלכן שם באה על חשבון מישהו אחר. יש לכן מדינה - ישראל. לא משנה מה נתניהו מצהיר היום, 60% מהישראלים מבינים שאין מוצא ואין תקווה בהמשך הכיבוש ובדרך שבה אתם כופים (נכון, בעזרת ממשלות העבר וההווה. זה לא פוטר אתכם מאחריות) מציאות על כולנו.
לבסוף זה יקרה - המתנחלים צריכים לחזור לארץ.נכתב בעזרת יניב רשף- חבר לוחמים לשלום.