tag:blogger.com,1999:blog-87462884069465071982008-08-20T19:39:57.555+03:00אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comBlogger74125tag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-63740461209978343072008-07-14T23:05:00.005+03:002008-07-14T23:26:09.710+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp2.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SHu1cXO4qyI/AAAAAAAAEjc/CkOLTN7D9Eg/s1600-h/olmert-searches.gif"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://bp2.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SHu1cXO4qyI/AAAAAAAAEjc/CkOLTN7D9Eg/s400/olmert-searches.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5222967691743636258" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">עם ישראל יושב מול המסך, ומקליד שאילתות על ראש הממשלה שלו, אהוד אולמרט.<br />מה הוא מחפש ב"גוגל", וכמה?<br /><br />סוף סוף יש לנו את התשובות לשאלה הזאת, או יותר נכון - אומדנים שמספק כלי מילות המפתח של גוגל, גיבור <a href="http://freedomofsearch.blogspot.com/2008/07/blog-post_09.html">הפוסט הקודם</a> של "חופש החיפוש".<br /><br />לפי הכלי שמספק גוגל למפרסמים, הישראלים מחפשים אחרי "<span style="font-weight: bold;">אהוד אולמרט</span>" 1,600 פעמים בחודש בערך. מספר חיפושים דומה נעשה על המילה הקצרה "אולמרט", בלי תוספות. עד כאן הכל היה צפוי.<br /><br />דווקא "<span style="font-weight: bold;">דנה אולמרט</span>" ו"<span style="font-weight: bold;">עליזה אולמרט</span>", בתו ואשתו של רה"מ, מככבות מתחתיו. שתיהן עם 260 חיפושים חודשיים בממוצע, כל אחת.<br /><br />אח"כ מתחילים העניין להתלכלך. "<span style="font-weight: bold;">אולמרט חקירה</span>" מקבל 110 חיפושים בחודש, בממוצע. "<span style="font-weight: bold;">שאול אולמרט</span>", בנו של הראש (הנחקר), מקבל 91 בחודש ממוצע. לא הרבה.<br /><br />"<span style="font-weight: bold;">יאיר אולמרט</span>" הוא אחיינו של אהוד, המקבל בדיוק אותו מספר חיפושים (58) כמו "<span style="font-weight: bold;">נאום אולמרט</span>" (כנראה הנאום שבו הודיע כי יתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום). בן נוסף של אהוד, "<span style="font-weight: bold;">אריאל אולמרט</span>", חולק אותו מספר חיפושים חודשי (46) כמו "<span style="font-weight: bold;">יוסי אולמרט</span>", אחיו של נסיך הליכוד לשעבר, והאח "<span style="font-weight: bold;">ירמי אולמרט</span>", יו"ר איגוד הכדורסל ותת-אלוף במילואים.<br /><br />גם הפסיכולוגית "<span style="font-weight: bold;">מיכל אולמרט</span>", בתו הבכורה של כוכב פרשיית אולמרט טורס, מקבלת בדיוק אותו מספר חודשים ממוצע (46) כמו הביטוי "<span style="font-weight: bold;">פרשת אולמרט</span>", בלי כל קשר בין השתיים.<br /><br />במתחם 22 החיפושים החודשיים (בממוצע) נמצאים יחדיו "<span style="font-weight: bold;">אולמרט נרדם</span>" (חיפוש אחרי התמונה המפורסמת), "<span style="font-weight: bold;">ממשלת אולמרט</span>" (גם היא בתרדמת), "<span style="font-weight: bold;">מרדכי אולמרט</span>" (האבא של אהוד) ובנו "<span style="font-weight: bold;">עמרם אולמרט</span>" (אחיו השלישי של אודי).<br /><br />אל הליגה הקטנה של 16 החיפושים החודשיים, בממוצע כמובן, הצטופפו להם "<span style="font-weight: bold;">הבת של אולמרט</span>" (למי הם מתכוונים? כנראה לדנה), "<span style="font-weight: bold;">משפחת אולמרט</span>" (שאותה אתם כבר מכירים היטב) ו"<span style="font-weight: bold;">סקר אולמרט</span>" (כמה אחוזי תמיכה נותרו לו עד הפרישה?).<br /><br />בתחתית טבלת החיפושים, באיזור תריסר (12) החיפושים החודשיים בממוצע, נמצאים ביטויים כמו "<span style="font-weight: bold;">אהוד אולמרט ויקיפדיה</span>" (תלמידים שצריכים להכין עבודה), "<span style="font-weight: bold;">אוהד אולמרט</span>" (שגיאת כתיב נפוצה), "<span style="font-weight: bold;">אולמרט אבו מאזן</span>" (סוף סוף מישהו שלא שייך למשפחה), "<span style="font-weight: bold;">אולמרט בנק לאומי</span>" (עוד פרשה), "<span style="font-weight: bold;">אולמרט הביתה</span>" (חיפוש או הבעת תקווה?), "<span style="font-weight: bold;">אולמרט שחיתות</span>" (מושגים חופפים, לכאורה), ולסיום - "<span style="font-weight: bold;">נגה אולמרט</span>" (עיתונאית, עורכת, וקרובת משפחה, ככל הנראה).<br /><br /><span style="font-weight: bold; color: rgb(102, 51, 0);">מה לימד אותנו גוגל על ראש הממשלה השני מטעם "קדימה"? שהכל נשאר במשפחה, גם ב-2008.</span><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-31890329651761938962008-07-09T12:57:00.007+03:002008-07-09T18:39:48.008+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp2.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SHSny2ehOKI/AAAAAAAAEiw/Wj3jp3OID14/s1600-h/google-adwords-search-volume-keywords.gif"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://bp2.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SHSny2ehOKI/AAAAAAAAEiw/Wj3jp3OID14/s400/google-adwords-search-volume-keywords.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5220982360088066210" border="0" /></a><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-weight: bold;">מהפיכה שקטה בגוגל:</span> אחרי שנים של חשאיות מוחלטת לגבי נפח החיפושים במנוע החיפוש הגדול בעולם, החליטה גוגל במפתיע לפתוח את הנתונים לטובת המפרסמים הרוכשים מילות מפתח בקישורים ממומנים.<br /><br />הכלי מאפשר, למשל, לדעת כי החיפושים על "כוכב נולד" בגוגל היו 165 אלף בממוצע חודשי, אך ביוני עלה מספרם ל-368 אלף. בדיקה נוספת מעלה כי נרשמו 1.22 מליון חיפושים בחודש על "וואלה", 823 אלף חיפושים על "נענע", 450 אלף חיפושים בחודש על גוגל באנגלית, 246 אלף חיפושים בחודש על גוגל בעברית, 368 אלף חיפושים בחודש על ynet, שוויון בין רשת, קשת ותפוז (301 אלף), ועוד נתונים. <br /><br />כל מי שמשתמש בכלי מילות המפתח של גוגל באופן שגרתי, הופתע הבוקר (9 יולי 2008) לגלות כי גוגל שיכללה באופן משמעותי את מגוון הנתונים המוצעים למשתמשים. מלבד <span style="font-weight: bold;">נפח חיפוש חודשי ממוצע משוער</span>, המערכת מציעה גם טבלת עמודות ובה נטיות נפח הפרסום לאורך השנה (לפי חודשים), ופירוט על חודש אחד מסוים שבו התרחש שיא החיפושים השנתי.<br /><br />עד היום, הציגה מערכת מילות המפתח של גוגל את נפח החיפוש הממוצע על ידי מספרים <span style="font-weight: bold;">יחסיים</span>, בין אפס לאחד. כאשר מפרסם רצה לדעת כמה חיפושים בגוגל מתבצעים על ביטוי מסוים, הוא יכול היה רק לדעת אם הביטוי הזה פופולרי ביחס לאחרים באותו תחום, ולא יותר מזה. חלק מן המפרסמים לא אהבו את המספרים היחסיים האלו, ודרשו לראות נתונים נומינליים. עכשיו כל הקלפים פתוחים על השולחן.<br /><br /><br /><span style="color: rgb(102, 51, 0);font-size:130%;" ><span style="font-weight: bold;">אימפריה של סטטיסטיקות</span></span><br />ממש לפני מספר שבועות הושק <a href="http://trends.google.com/websites">גוגל טרנדס לאתרים</a>, כלי סטטיסטי מצוין המספק רייטינג מדויק לאתרים בינוניים וקטנים, כמו גם תובנות בסיסיות לגבי חיפושים דומים, אתרים דומים והתפלגות גולשים לפי מדינות. עכשיו, כאשר כלי מילות המפתח מספק מספרים חד-משמעיים, נראה שגוגל ממצבת את עצמה בתור "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של האינטרנט".<br /><br />לאור החזון של גוגל (להפוך את המידע בעולם לנגיש) זה הגיוני לתת לגולשים כלי סטטיסטי מדויק על החיפושים שהם בעצמם עושים בגוגל. זה נכון שבעתיים לאחר העסקה האחרונה שבה רכשה גוגל את חברת דאבל-קליק, צעד שאותת בבירור על כוונה להשתלט על כל שוק הפרסום באינטרנט.<br /><br />השאלה היחידה שנותרה פתוחה, למעשה, היא - <span style="font-weight: bold;">למה רק עכשיו?</span> אם גוגל ידע במשך כל השנים הללו את כמות החיפושים היומית, החודשית והשנתית המתבצעת בכל מדינה ושפה, מדוע סירב לחשוף את הנתונים בפני המפרסמים? בדיעבד, נראית מדיניות החשאיות של גוגל חסרת ביסוס, כמעט גחמנית.<br /><br /></span><span style="font-family:arial;">עד היום, מאות אלפי מפרסמים בגוגל נאלצו להתמודד עם מנוע חיפוש שמסתיר מן המשקיעים שלו את הנתון החשוב ביותר: <span style="font-weight: bold;">רייטינג</span>. זה לא נשמע הגיוני, אם גוגל היא חברה שמתפרנסת מפרסום. </span><span style="font-family:arial;">ייתכן שגוגל עושה את כל המאמצים כדי להשביע את רצונם של המפרסמים, גדולים כקטנים. ייתכן גם שהיתה התנגדות פנים-ארגונית בחשיפת נתונים רגישים שכאלו בפני הציבור הרחב. </span><span style="font-family:arial;"><br /></span><br /><span style="font-family:arial;"><br />זה לא שהמתחרים ישבו בשקט; <span style="font-weight: bold;">יאהו</span>, לדוגמה, הפעיל במשך שנים כלי פשוט שבו הופיעו מספרים לצד ביטויי חיפוש פופולריים בחודש הקודם. הכלי של גוגל משוכלל ומדויק בהרבה מזה שהיה ליאהו (ואמור לחזור בקרוב, בגרסה מחודשת). ייתכן שהשידרוג בכלי מילות המפתח של גוגל נועד לתת מענה אפקטיבי לקראת הכלי החדש של יאהו.<br /><br />ניתוחים בצד, השידרוג האחרון בכלי מילות המפתח הוא אחד המשמעותיים ביותר שהציגה גוגל למפרסמים שלה, וגם למשתמשים שלה. רק קצת חבל שהוא הגיע באיחור קל של שמונה שנים.<br /><br /><br /><br /></span><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-545589086621720262008-07-01T12:43:00.009+03:002008-07-13T17:27:22.348+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family: arial;">עד לפני זמן לא רב, מנועי חיפוש לא היו מסוגלים לקרוא פלאש (Adobe Flash), קבצי גרפיקה וקטורית מבית היוצר של אדובי (לשעבר מקרומדיה), המקודדים בפורמט swf. הרבה חומר נכתב על הנושא הזה; פלאשיסטים התווכחו עם מומחי קידום אתרים; נוצרה אי-בהירות גדולה בנושא, והבעיה לא נפתרה לחלוטין עד היום.<br /><br />לאחרונה השתנתה המציאות מעט, כאשר חברת אדובי החלה בפרויקט חדש בשיתוף מנועי החיפוש הגדולים (גוגל, יאהו ושות') לשיפור נגישות התכנים המקודדים בפלאש, דהיינו הטקסטים המופלאשים. לפי <a href="http://www.techcrunch.com/2008/06/30/once-nearly-invisible-to-search-engines-flash-files-can-now-be-found-and-indexed/">ההודעה של אדובי</a>, גוגל כבר מסוגל לקרוא כמה עשרות מליוני קבצי פלאש ברשת.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">האם זה אומר שכל בעיות ה"פלאש" נפתרו, ומעתה אפשר להשתמש בו בחופשיות? ממש לא.<br />ראשית, לגוגל יש עדיין בעיות קשות עם שפות דו-כיווניות, כמו עברית וערבית. שנית, הבעיות המבניות של פלאש עדיין לא נפתרו ע"י גוגל ואדובי.<br /></span><br />זה מה שגוגל אומרים היום:<br /><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102);">תבנית Flash היא מטבעה אמצעי חזותי, שעלול לגרום ל-Googlebot לבעיות. שלא בדומה לסורקים אחרים, Googlebot יכול לקרוא קובצי Flash מסוימים ולחלץ מתוכם את הטקסט והקישורים, אך <span style="font-weight: bold; color: rgb(255, 0, 0);">ללא המבנה וההקשר</span>. נוסף לכך, המעצבים בתוכנת Flash כוללים לעיתים קרובות תוכן גרפי ומאחר ש-Google אינה מבחינה בטקסט שנמצא בתוך גרפיקה, היא עלולה <span style="font-weight: bold; color: rgb(255, 0, 0);">לדלג על מילות מפתח</span> חשובות. במילים אחרות, גם אם אנו מסוגלים לסרוק תוכן Flash, וגם אם תוכן זה נמצא באינדקס שלנו, <span style="font-weight: bold; color: rgb(255, 0, 0);">ייתכן שחסרים בו חלקי טקסט, תוכן או קישורים</span>.</span><br /><br /><p>וזה מה שהם אמרו <span style="font-weight: bold;">פעם</span>, לפני השידרוגים האחרונים מבית אדובי:<br /></p> <span style="color: rgb(102, 102, 102);"> "כן, גוגל מאנדקס דפים המשתמשים בפלאש של מקרומדיה. עם זאת, הזחלנים שלנו <span style="font-weight: bold; color: rgb(255, 0, 0);">עלולים להיתקל בבעיות</span> באינדוקס [מיפתוח; א.ב.] עמודי פלאש...אם פלאש מונע ממך לראות את כל האתר שלך בדפדפן טקסטואלי, אז עכבישים [ספיידרים = תוכנות סריקת אתרים; א.ב.] של מנועי חיפוש <span style="font-weight: bold;">עלולים להתקשות</span> בסריקת האתר שלך. כדאי לך לשקול ליצור עותקי html של דפי הפלאש הללו".<br /><br /><p></p></span> <p align="center"><img src="http://www.blogim.org.il/uploads/b/breitman/2695.gif" /></p> <p> </p> <p style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold; color: rgb(102, 51, 0);font-size:85%;" >במסגרת: צילום מסך - מדור העזרה של גוגל לפני העדכון האחרון של אדובי</span><br /></p><span dir="rtl"></span><div align="right"><span dir="rtl"><span style="font-weight: bold;"><br />הבעיה המרכזית</span> של קבצי פלאש היא נכות בכל מה שנוגע ל"דיפלינקינג" (קישורים עמוקים). במילים אחרות, גם אם גוגל מסוגל לסרוק את התכנים שנמצאים בתוך הפלאש, הוא עדיין לא מסוגל ליצור עמודים נפרדים לכל "קטע", "דף" או "אירוע פלאש" (flash event).<br /><br />המבנה של מצגות פלאש עדיין שונה באופן מהותי מהדרך שבה בנויים קבצי הטמל רגילים, ולכן המשתמשים עשויים להתבלבל, להתעצבן ולהאשים דווקא את גוגל כאשר ייתקלו בעמודים שבהם התוכן שמופיע בתוצאת החיפוש אינו התוכן שאותו יראו כאשר יקליקו על התוצאה הפלאשית ויפעילו את מצגת הפלאש מההתחלה. זו המשמעות של היעדר קישורים עמוקים: אי אפשר להגיע ישירות לתוכן הפנימי, וחייבים לעבור דרך עמוד הבית.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">דוגמה:</span> אתה מחפש ביטוי מסוים בגוגל. קובץ פלאש מסוים מכיל את הביטוי הזה, והוא אכן מצוטט באחת התוצאות. אתה מקליק על התוצאה, אבל מגיע לעמוד הראשי של מצגת הפלאש (כך היא בנויה - מעמוד פתיחה). בעמוד הראשי לא מופיע הביטוי שחיפשת (רק באחד מהעמודים הפנימיים של המצגת). אתה, המשתמש, מאשים את גוגל בהיותו מנוע חיפוש גרוע.<br /><br />אפשר להניח כי <span style="font-weight: bold;">מהנדסי גוגל כבר יודעים</span> שתוצאות חיפוש עם קבצי פלאש יוצרים חוויית משתמש <span style="font-weight: bold;">גרועה</span>, שעשויה להתנקם בגוגל ולפגוע במוניטין שלו בתור מנוע חיפוש שמחזיר אך ורק תוצאות רלוונטיות. כאשר מדובר בכמה עשרות מליונים של קבצים שעשוים ליצור בעיות, לגוגל אין אינטרס חזק להציג דפי פלאש במקומות גבוהים בתוצאות החיפוש.<br /><br />לכן יש להניח כי קבצי פלאש יישארו מוקצים, מגונים ונחותים בקרב מנועי חיפוש גם בשנים הקרובות.<br /><br /><br /><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-size:130%;" >אז מה <a href="http://www.google.com/support/webmasters/bin/answer.py?answer=72746">גוגל ממליץ היום</a> (נכון לקיץ 2008)</span></strong> </span></div><span dir="rtl"> </span><span dir="rtl"> </span><div align="right"><span dir="rtl"> </span><ul><span dir="rtl"> <li><o:p></o:p> נסה להשתמש בקבצי פלאש רק כאשר הם נחוצים (אנימציה, אילוסטרציה, איורים)<br /></li><li><o:p>יש ליצור גרסאות מקבילות של תוכן html במקביל לעמודי פלאש (עבודה כפולה, למעשה)</o:p><br /></li><li><o:p>כדאי לחסום גישה לעמודי פלאש אם יש גרסה טקסטואלית מקבילה</o:p> </li><li><o:p>שורה תחתונה: אם אתה רוצה להסתבך עם גוגל, אתה מוזמן להשתמש בפלאש<br /></o:p></li></span></ul></div><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><br />ב-30 ליוני 2008 פורסם פוסט בבלוג הוובמסטרים הרשמי של גוגל שעוסק ב<a href="http://googlewebmastercentral.blogspot.com/2008/06/improved-flash-indexing.html">אינדוקס פלאש</a>. עבור קוראי העברית שבינינו, גוגל הטילה שם "פצצה קטנה": מסתבר שלגוגל יש בעיות עם אינדוקס שפות דו-כיווניות, כמו עברית וערבית. או בניסוח המקורי:<br /><br /><div style="text-align: left;">While we are able to index Flash in almost all of the languages found on the web, currently there are difficulties with Flash content written in bidirectional languages. Until this is fixed, we will be u<span style="font-weight: bold; color: rgb(255, 0, 0);">nable to index Hebrew</span> language or Arabic language content from Flash files.<br /><br /><div style="text-align: right;">בעיה נוספת שהוזכרה באותו פוסט היא ג'אווה-סקריפט: אם הפלאש נטען דרך ג'אווה-סקריפט, גוגל לא יוכל לגלות את הפלאש ולכן לא יאנדקס אותו. כמו כן, אם הפלאש טוען קבצים חיצוניים מכל סוג שהוא (הטמל, אקסמל, סוואף), הכל יאונדקס (אם בכלל) רק בנפרד.<br /></div></div><p><br /><o:p><span dir="rtl"><strong></strong></span></o:p></p><p><o:p><span dir="rtl"><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-size:130%;" >גוגל עדיין יותר טובים מיאהו או אם-אס-אן </span></strong></span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span><o:p><span dir="rtl">למרות <strong>מדיניות הערפל</strong> הטכנולוגי של גוגל ("אנחנו לא אומרים שאנחנו לא מסוגלים בכלל, אבל אנחנו גם לא אומרים שאנחנו מסוגלים לעשות הכל"), הם לפחות מתייחסים לנושא בעמוד מיוחד בתוך מדור העזרה השימושי-מאוד שלהם. המתחרים שלהם נוקטים בגישה אחרת: התעלמות מוחלטת.</span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p><span dir="rtl">לאחר שיטוט ארוך ואינספור חיפושים במדורי העזרה של יאהו ושל אם-אס-אן העולמי (גם תחת המותג החדש, לייב.קום), לא מצאתי <strong>שום התייחסות</strong>, לא עקיפה ולא ישירה, לנושא הכאוב של סריקת תכני פלאש (או יותר נכון: אי-סריקה).</span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p><span dir="rtl"><strong>מדור העזרה</strong> של לייב.קום (msn) <a href="http://help.live.com/help.aspx?project=wl_searchv1&amp;market=he-il">תורגם לעברית</a> באופן חלקי בלבד, מה שמוביל למצב של אינספור עמודי שגיאה (מה שטרם תורגם לעברית הופך להודעת שגיאה). </span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p><span dir="rtl"><a href="http://help.yahoo.com/help/us/ysearch/">מדור העזרה של יאהו</a> חיפוש אינו מקיף מספיק, ומשאיר הרבה שאלות ללא מענה. אפשר היה לצפות מיאהו, פורטל ותיק עם נסיון רב בשירות לקוחות טקסטואלי, לעשות הרבה יותר כדי לענות על כל שאלות הלקוחות. המצב עגום: שני המתחרים היחידים של גוגל בתחום מנועי החיפוש, כאמור, נחותים ממנו בנוגע לשאלת ה"פלאש - קוראים או לא?".</span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p><span dir="rtl"><strong>אז מה עדיף</strong> - לא לספק את המידע (יאהו+לייב), או לספק אותו בצורה מעורפלת ודו-משמעית (גוגל)? שאלה קשה. קלישאה ידועה היא שלפעמים עדיף לשתוק ולהיחשב טיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון. מה שבטוח: מנוע החיפוש גוגל מודה, גם היום, שהוא עדיין לא מסתדר כמו שצריך עם תכני פלאש, למרות שהוא מסוגל לקרוא אותם באופן חלקי.<br /></span></o:p></p><p><o:p><span dir="rtl">ההמלצה הרשמית לכל מעצב אתר, בונה אתר או לקוח שהולך לבנות אתר ורוצה לראות את עצמו מככב בתוצאות החיפוש של גוגל, וואלה, לייב וכל שאר המנועים, היא חד-משמעית: "<strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 204);">פלאש = לא ולא; הטמל = בהחלט</span></strong>".</span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span><o:p><o:p><span dir="rtl"><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-size:130%;" ><br /></span></strong></span></o:p></o:p></p><p><o:p><o:p><span dir="rtl"><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-size:130%;" >נספח - תוכנות וכלי-עזר</span></strong></span></o:p></o:p></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span></p><span dir="rtl"> </span><p><o:p><span dir="rtl">לאחר פרסום הפוסט הזה ב-2007, טען אחד המגיבים כי מנועי חיפוש יכולים לאנדקס פלאש, בתנאי שמשתמשים בתוכנת <a href="http://www.adobe.com/licensing/developer/search/faq/">Search Engine SDK</a> , ערכת תוכנות פיתוח למנועי חיפוש של מפתחי הפלאש. על פי אתר אדובי, לתוכנה יש יישום חדש המוציא את הטקסט והלינקים מתוך הפלאש, אל תוך קובץ שאותו ניתן לפרסם במקביל לפלאש.</span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><span dir="rtl"> </span><br /><o:p><span dir="rtl">הטענה, לפיה עצם קיומו של ה-SDK למנועי חיפוש מוכיח כי מנועי חיפוש יכולים לקרוא פלאש, יש <strong>הגיון הפוך</strong>: זה כמו לטעון שאם קונים מכונית רגילה ומוסיפים לה זוג כנפיים ומנוע סילון אופציונלי, אז היא יכולה <strong>לטוס </strong>(ולפיכך מכוניות יכולות לטוס). אך הפלאש עצמו, כפי שרוב מעצבי הפלאש משתמשים בו, הוא כאמור, הוא עדיין לא קריא במובן שבו דפי אינטרנט טקסטואליים הם קריאים. העובדה שקיימת תוכנת-עזר איזוטרית שמסוגלת <strong>להמיר</strong> את הפלאש לטקסט רגיל עם לינקים, היא למעשה רק הוכחה נוספת ל<strong>אי-קריאותו</strong> המהותית של הפלאש, בעיני מנועי חיפוש.</span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><span dir="rtl"> </span><span dir="rtl"> </span><p><o:p><span dir="rtl"><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-size:130%;" ><br /></span></strong></span></o:p></p><p><o:p><span dir="rtl"><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-size:130%;" >המציאות בשטח היא עדיין זו:</span></strong></span></o:p></p><span dir="rtl"> </span><ul><span dir="rtl"> <li>העדכון האחרון של אדובי אינו משנה את המציאות באופן מהותי: פלאש ומנועי חיפוש אינם חברים טובים<br /><o:p></o:p></li><li><o:p>הרוב המוחלט של מפתחי פלאש אינם <strong>משתמשים</strong> בשום כלי-עזר שימיר את ה-SWF שלהם אל שום פורמט קריא אחר. </o:p> </li><li><o:p>מרבית מעצבי הפלאש אינם <strong>יודעים</strong> שכלי-עזר כמו swf2html כלל קיימים</o:p> </li><li><o:p>שימוש בכלי-עזר כמו swf2html הוא <strong>מסורבל</strong>, לא אינטואיטיבי ודורש עבודה כפולה</o:p> </li><li><o:p>עצם העובדה שקבצי פלאש דורשים המרה לטקסט ולינקים, במקביל לקובץ ה-SWF המקורי, מעידה על <strong>הכישלון</strong> הבסיסי של הפורמט עצמו, בעיקר ברמת הניווט הפנימי והקישוריות החיצונית</o:p> </li><li><o:p>אין שום סיכוי שמעצבי פלאש מקצועיים, העומדים תחת מגבלות חמורות של זמן וכסף, ישקיעו <strong>משאבים נוספים</strong> ביצירת חלופות טקסטואליות לעיצובים שלהם, בעיקר כאשר הם לא יודעים על קיומה של החלופה מלכתחילה</o:p> </li><li><o:p>הדרישה להשתמש בממירי-פלאש במקביל לפלאש, דומה לדרישה ליצור תמליל טקסטואלי של כל סרטון וידאו המועלה לרשת, במקביל לסרטון עצמו; בשני המקרים <strong>זה פשוט לא קורה בשטח</strong>, למרות כל הכוונות הטובות וההצהרות הבומבסטיות</o:p> </li><li><o:p>במקום להשתמש בממירי-פלאש כדי ליצור טקסט ולינקים, עדיף ליצור טקסט ולינקים <strong>מלכתחילה</strong>, ולהשתמש בפלאש <strong>בצמצום רב</strong>, וגם זאת רק בשביל אנימציות נטולות-טקסט</o:p></li></span></ul><span dir="rtl"> </span><p><o:p></o:p><br /><span dir="rtl"> </span></p><span style="font-weight: bold; color: rgb(102, 51, 0);">לסיכום הדיון הארוך הזה, אפשר לומר כך: מנועי חיפוש מודרנים יודעים לקרוא פלאש באופן חלקי, ולא מסוגלים להפריד בין חלקיו השונים. יצירת גרסאות מקבילות (גם פלאש וגם html) היא עבודה כפולה, מפרכת ולא יעילה. פלאש מצטיין באנימציות, אבל לא כפלטפורמה לתכנים טקסטואליים, לקישורים ולממשקי משתמש עממיים. מי שרוצה להסתמך על מנועי חיפוש בתור אמצעי שיווקי באינטרנט, מוטב שיתרחק מפלאש כמו מאש.</span><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-34584850137426337862008-06-27T00:23:00.011+03:002008-06-29T11:08:13.504+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp0.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SGQL7sW4YfI/AAAAAAAAEQ0/zZERHq59c2U/s1600-h/israel-hayom-182x242.gif"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer;" src="http://bp0.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SGQL7sW4YfI/AAAAAAAAEQ0/zZERHq59c2U/s400/israel-hayom-182x242.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5216307388549194226" border="0" /></a>"ישראל היום", החינמון הנפוץ ביותר בישראל, מנסה להתחרות בשני העיתונים הגדולים: "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". אלא שהעיתון שכח דבר אחד חשוב בדרך אל מרכז התודעה של הקורא הישראלי מודל 2008: מנועי חיפוש בפרט, ואינטרנט בכלל. <a href="http://www.israelhayom.co.il/">אתר ישראל היום</a> אינו נגיש למנועי חיפוש, וזאת בכוונה תחילה.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />בניגוד לכל כלי התקשורת המרכזיים בישראל, שכבר הבינו מזמן את חשיבותו של אתר אינטרנט להפצת תכני העיתון ברחבי העולם, ב"ישראל היום" עדיין לא העלו אתר נורמלי, שבו יופיעו תכני האתר בצורה שאותה מנועי חיפוש יודעים לסרוק: טקסט וקישורים פשוטים. התוצאה גרועה מבחינתו של העיתון כמותג עממי: לא תוכלו למצוא שום דבר שנכתב בעיתון אם תריצו חיפוש בגוגל או וואלה בנושא חדשותי כלשהו.<br /><br />ב"ישראל היום" משתמשים ביישום מקוון המכונה "אקטיב מגזין 3.0" מבית התוכנה "<span style="font-weight: bold;">אוליב</span>". היישום מנסה לדמות את הקריאה הרגילה בעיתון נייר, אך הוא מסורבל, מגושם ובלתי-נגיש למנועי חיפוש. הסיבה המרכזית: העיתון נותר בגדר "תמונת פלאש" שאותה אפשר אולי להזיז או לקרוא, אבל לא בצורה המקובלת באינטרנט.<br /><br /><br /><span style="color: rgb(102, 51, 0);font-size:130%;" ><span style="font-weight: bold;">המתחרים כבר למדו את הלקח</span></span><br />הגליון הראשון של "ישראל היום" יצא לאור ב-30 ביולי 2007, שנה שבה האינטרנט הישראלי היה כבר בוגר ובשל. ל"הארץ" מפעיל כבר שנים אתר מקיף בעברית ובאנגלית, וזוכה לתפוצה גלובלית אמיתית. אפילו ג'רוזלם פוסט יודע להדק את הקשר עם יהודי ארה"ב דרך הרשת. ל"ידיעות" יש אימפריית אינטרנט ענקית, אחרי שנים שבהם התלבטו מה לעשות עם האינטרנט. אפילו "מעריב" קלט שצריך להתייחס לאינטרנט ברצינות, כאשר שידרגו את NRG לאחרונה ונתנו לו את הכבוד המגיע לו.<br /><br />לאחרונה ראינו את "כלכליסט" עולה מיד עם אתר יעיל ופשוט, כי שני מתחריו (דה-מרקר וגלובס) יודעים לספק את הסחורה גם ברשת. אתר "one" הביס סופית את מדורי הספורט בעיתונות. הלוחות המקוונים (יד2, הומלס) הפכו את לוחות הנייר לדינוזאורים גוססים, ואתרי ערוצי הטלוויזיה (ערוץ 2, ערוץ 10) מוצאים אפיקים סינרגטיים חדשים ללא הרף. כולם, ללא יוצאים מן הכלל, נעזרים במנועי חיפוש כדי להפיץ את התכנים שלהם בצורה אגרסיבית.<br /><br />אנשי "ישראל היום" גאים מאוד בעובדה שסקר TGI קבע כי העיתון הגיע ל-15% חשיפה תוך חמישה חודשים בלבד. קצת קשה להתייחס ברצינות לנתון הזה, כאשר העיתון מחולק חינם בעוד מתחריו מוצעים בתשלום. מצד שני, זה בדיוק מה שקורה באינטרנט: העיתונים מעלים לאינטרנט תכנים בחינם, תמורת פרסומות דיגיטליות; בדיוק כמו מנועי החיפוש שסורקים ומציגים את התכנים שלהם לכל מי שמחפש אותם.<br /><br />קשה לומר של"ישראל היום" חסר תקציב. דן מרגלית כותב בו תמורת סכומים מעוררים קנאה. צוות העיתון כולל אנשים ותיקים בתחום, שלא עובדים ללא שכר הולם. כולם כותבים ללא הרף, אבל שום דבר מזה לא מופיע באינטרנט במהדורה ש"גוגל" יודע לקרוא. זה לא פול גז בניוטרל, אלא יותר בכיוון של "כתיבה למגירה": מנועי חיפוש הם מו"לים בדיוק כמו כל בית דפוס גדול.<br /><br /><span style="color: rgb(102, 51, 0);font-size:130%;" ><span style="font-weight: bold;">השורה התחתונה</span></span><br />כאשר "ישראל היום" <span style="font-weight: bold;">אינו גגיל</span> (=ניתן לחיפוש בגוגל), <span style="font-weight: bold;">אינו סריק</span> (=ניתן לסריקה על ידי מנועי חיפוש), <span style="font-weight: bold;">אינו נגיש</span> (=תכניו אינם טקסטואלים אלא גרפיים), <span style="font-weight: bold;">אינו חפיש</span> (=אין בו מנוע חיפוש פנימי), <span style="font-weight: bold;">אינו רסיס</span> (=אין בו יישום rss) <span style="font-weight: bold;">אינו שליח</span> (=ניתן לשלוח תכנים הלאה, בדוא"ל ובמסרים מיידים), <span style="font-weight: bold;">אינו תגוביתי</span> (=אין בו טוקבקים) <span style="font-weight: bold;">ואינו עתיק</span> (=לא ניתן להעתיק ממנו תכנים ב"קופי פייסט"), <span style="font-weight: bold; color: rgb(204, 0, 0);">העיתון מוציא את עצמו מן השיח הציבורי המודרני</span>.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-81971241389470909682008-06-13T08:58:00.015+03:002008-06-22T12:14:57.901+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size:130%;"><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" >ההכרזה של הנהלת יאהו, לפיה תשתף פעולה עם גוגל בהסכם חדש, שבמסגרתו תזרים פרסומות של גוגל דרך חלק מתוצאות החיפוש של יאהו, היא לידתו של קרטל חיפוש ופרסום חדש באינטרנט, וסופה של התחרות בתחום<br /></span></span><span style="font-family:arial;"><br /><span style="font-size:100%;">מאמציו של ג'רי יאנג, מנכ"ל יאהו, להתחמק מהצעת ההשתלטות העוינת של מיקרוסופט, הובילו אותו לזרועותיה המונופוליסטיות של גוגל. המהלך הנואש של יאהו הוא בעל השלכות קשות על מצב התחרות בשוק מנועי החיפוש, שמתחיל להיראות יותר ויותר כמו המצב בשוק מערכות ההפעלה.<br /><br />מחלקת ההגבלים העסקיים במשרד המשפטים האמריקני (Anti-Trust) תיאלץ להתערב בהחלטתה של יאהו לשתף פעולה בגלוי עם המתחרה היחידה האמיתית בשוק הפרסום במנועי החיפוש, שוק שהיה במצב של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Duopoly">דואופול</a> בשנים האחרונות. פסילת ההסכם בין יאהו לגוגל תחזיר את התחרות לתחום, ותמנע היווצרות מצב קרטליסטי.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">מהו קרטל?</span> על פי לקסיקונים ומילוני מונחים ברשת, קרטל הוא קבוצת תאגידים ו/או מדינות, המתארגנים כדי לשלוט על המחירים בענף, ו/או להגביל את כמויות הייצור. זה בדיוק מה שגוגל ויאהו מתכננים לעשות עכשיו.<br /><br />יאהו חתמה עם גוגל על חוזה שבמסגרתו היא קונה לעצמה את האפשרות להזרים מודעות אדסנס (adsense) של גוגל במסגרת חלק מאתרי התוכן שלה, ומודעות אדוורדס (adwords) במסגרת חלק מתוצאות החיפוש שלה בארה"ב ובקנדה.<br /><br /></span></span><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:100%;">ההודעה לעיתונות של גוגל מציינת במפורש כי העסקה אינה דורשת, לכאורה, אישור רגולטורי מראש, אך למרות עובדה זו החליטה גוגל לתת למשרד המשפטים האמריקני <span style="font-weight: bold;">שלושה וחצי חודשים</span> כדי לבחון את חוקיות העסקה. זהו צעד חריג מבחינתן של שתי החברות: הן מודות כי מדובר בברית שיש לה השלכות מובהקות על התחרות במנועי החיפוש, תוך כדי הפרת חוקי ההגבלים העסקיים בארה"ב ובקנדה. שתיהן צופות קשיים בהעברת ההסכם.<br /></span></span><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:100%;">יאהו נפלה קורבן למלחמה אכזרית בין שתי חברות כוחניות במיוחד: הראשונה היא <span style="font-weight: bold;">מיקרוסופט</span>, שניצלה את תזרים המזומנים היציב שלה כדי לגייס הון ענק ולנסות להשתלט על מנוע החיפוש מס' 2 בעולם; השנייה היא גוגל, שעושה כל מאמץ אפשרי כדי לגדול ללא הרף, כולל שיתוף פעולה בעייתי עם מתחרים צמודים.<br /><br />המהלך של יאהו צריך להדאיג את כל מי שחושש מקרטלים בעולם העסקים הבינ"ל. במציאות שבה לגוגל יש שליטה על כ-75% משוק החיפוש האמריקני, ולפחות 50% משוק הפרסום במנועי החיפוש בכל העולם, מצבו של הצרכן הולך ומחמיר. לא מדובר על הגולש המבצע חיפושים בחינם דרך גוגל, אלא על <span style="font-weight: bold;">המפרסם</span> -- ויש מאות אלפי מפרסמים בגוגל, אולי למעלה ממליון כאלה.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">מחירי הקליקים</span> במנועי החיפוש עלולים לנסוק ללא הפסקה. המפרסם הממוצע יסבול מעלויות פרסום גבוהות יותר, תופעה שעשויה לפגוע קשות ביכולתם של אתרים קטנים ובינוניים להחזיק מעמד. אף אחד לא יוכל לעצור את גוגל מלבצע העלאת מחירים שקטה והדרגתית. האקולוגיה של האינטרנט תשתנה כאשר יהיה קשה יותר להתמודד עם עלויות הפרסום בגוגל.<br /><br /><br /><span style="color: rgb(102, 51, 0);font-size:130%;" ><span style="font-weight: bold;">הכוח הפוליטי של גוגל</span></span><br />כאשר מדובר בהתערבות פוליטית מצד גופים כמו משרד המשפטים, יש חשיבות <span style="font-weight: bold;">לכוח הפוליטי של גוגל</span>, לתדמית הציבורית שלו בתור "הענק העדין", ולכמות המשאבים שהשקיעה גוגל בשימון גלגליה של גבעת הקפיטול. הפעלת מערך אגרסיבי של לוביסטים, אנליסיטים, מומחי יחסי ציבור ועיתונאים כנגד רגולטורים בעלי יכולת הכרעה, היא צעד מובן-מאליו כשמדובר בענק מונופוליסטי כגון גוגל.<br /><br />בעיתונות האמריקנית התרבו <a href="http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2007/06/19/AR2007061902058.html">הדיווחים</a> בשנה האחרונה על בניית מערך נאה של 12 לוביסטים בוושינגטון מצידה של גוגל, שככל הנראה צפתה מראש אפשרות של התערבות-מלמעלה בתחום ההגבלים העסקיים. מלבד <a href="http://googlepublicpolicy.blogspot.com/">בלוג מדיניות ציבורית</a> חדש מטעמה של גוגל, בנה צוות לוביסטים <a href="http://googleblog.blogspot.com/2008/02/yahoo-and-future-of-internet.html">מסמך שתקף את נסיון ההשתלטות של מיקרוסופט על יאהו</a>, כמו גם מסמך שמתח ביקורת על נסיונה של מיקרוסופט לפגוע בשוק החיפוש באמצעות שילוב תוכנת חיפוש שולחנית במסגרת מערכת ההפעלה "ויסטה".<br /><br />חלק מן <span style="font-weight: bold;">הלוביסטים</span> שמעסיקה כיום גוגל עבדו בעבר עבור ביל קלינטון וג'ורג' בוש. מומחה חיצוני אחר, קבוצת פודסטה, מנוהלת על ידי פוליטיקאי דמוקרטי; גוף אחר שנשכר לעבוד בשביל גוגל בקרב אנשי קונגרס הוא משרד עורכי הדין קינג אנד ספולדינג, המנוהל על ידי שני סנאטורים רפובליקנים לשעבר. המטרה של גוגל היא לטפל במשברים פוליטיים עוד לפני התרחשותם, להסיר מכשולים פוליטיים ומשפטיים בפני נסיונות התפשטות חדשים של החברה, ועל הדרך גם למנוע כל נזק אפשרי למצב המנייה של גוגל.<br /><br />מיקרוסופט, בהשוואה, מפעילה 23 עובדים במשרד שלה לעניינים ממשלתיים בוושינגטון, ומתוכם 16 הם לוביסטים במשרה מלאה. מיקרוסופט למדה את הלקח רק בדרך הקשה, לאחר שמשרד המשפטים כבר היכה בה בגלל התנהלות בעייתית ושחצנית, תוך פגיעה בתחרות, גרימת נזק לצרכנים, ניצול כוחה לרעה בשוק מערכות ההפעלה, וביצוע עבירות רבות על חוקי ההגבלים העסקיים.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">עברו הימים</span> שבהם גוגל היתה חברה חשאית, שקטה ומסוגרת בעצמה: השנים 2007-2008 מסמנות מעבר הדרגתי של גוגל אל הזירה הפוליטית, תוך נטילת סיכונים רבים מול מחוקקים ורגולטורים במדינות רבות בעולם. המהלך האחרון של גוגל מול יאהו מחזק את הטענה שענק החיפוש יעשה הכל, אבל ממש הכל, כדי לכבוש את העולם. לכן יידרש תיחכום רב מצידם של מצדדי התחרות החופשית כדי לרסן את הדחף של גוגל לעצב את כדור הארץ בצלמו ובדמותו.<br /><br /><a href="http://googleblog.blogspot.com/2008/02/yahoo-and-future-of-internet.html">במילותיה של גוגל עצמה</a>, כפי שניסח אותן <span style="font-weight: bold;">דיויד דראמונד</span>, סמנכ"ל בכיר לפיתוח עסקי ומנהל משפטי ראשי: "...זה הרבה יותר מעוד עסקה פיננסית....העניין הוא לשמור על העקרונות הבסיסיים של האינטרנט: פתיחות וחדשנות...האם שילוב של שתי החברות (...) עשוי להגביל את חופש הבחירה של הצרכנים?...פוליטיקאים בכל העולם צריכים לשאול על השאלות האלה, ולצרכנים מגיעות תשובות משביעות רצון".<br /><br /></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-78370401238412260622008-06-10T15:42:00.006+03:002008-06-10T15:58:46.323+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="color: rgb(102, 102, 102);font-family:arial;" >[פוסט זה פורסם לראשונה ב-3 ביוני 2007, ועבר עדכונים]</span><br /><br /><p><span style="font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;">ע"פ גוגל, הזמרת <strong>קרן פלס</strong> מוזכרת בערך 247,000 פעמים ברשת הישראלית. עם זאת, היא מוזכרת רק 4 פעמים בלבד באתר הרשמי שלה. איך זה קרה?</span></p> <p> </p> <p><span style="font-family:Arial;"><a href="http://www.kerenpeles.com/">האתר הרשמי של קרן פלס</a>, שירד מן הרשת ממש לאחרונה, הוא דוגמה קלאסית של "ככה לא בונים אתר ב-2007". האתר לא נגיש למנועי החיפוש, כיוון שהוא נבנה על טהרת הפלאש. התוצאה היא אתר אסתטי, שאת תוכנו אף מנוע חיפוש לא יכול לדלות - אפילו לא גוגל.</span></p><p><span style="font-family:Arial;"><br /></span></p> <p> </p> <p style="text-align: center;"><img src="http://www.blogim.org.il/uploads/b/breitman/2690.gif" /></p> <p style="text-align: center;"><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-family:Arial;font-size:85%;" >האתר של קרן פלס. נגישות אפסית</span></p> <p> </p> <p><span style="font-family:Arial;"><br /></span></p><p><span style="font-family:Arial;">אם מישהו יחפש <strong>ביוגרפיה</strong> של קרן פלס, לקרוא <strong>ליריקה</strong> פלסית או פשוט ירצה למצוא <strong>לוח הופעות</strong> מעודכן - הוא לא יוכל לעשות זאת עם האתר הנוכחי שלה. הוא ייאלץ לכתת רגליו עד ויקיפדיה, או לפשפש בעכבר העיר כאחד האדם. התכנים אמנם קיימים באתר המתוחכם-מדי של פלס, אבל מעטפת קשיחה של <strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);">פלאש בלתי-טקסטואלי</span></strong> סוגרת על התכנים החיוניים מכל כיוון - ומונעים מהם להיחשף.</span></p> <p> </p> <p><span style="font-family:Arial;">קשה להאמין שזמרת <strong>פופולרית</strong> כל כך, שזוכה לסיקור טלוויזיוני, רדיופוני ועיתונאי נרחב כל כך, שהגיעה לכל בית בישראל וזכתה באינספור פרסים - תגיע למצב כל כך <strong>גרוע</strong> דווקא באינטרנט, המקום שבו מרבית מעריציה מבלים את זמנם מדי יום.</span></p> <p> </p> <p><span style="font-family:Arial;"><strong>זו לא בעיה של עיצוב גרפי או טעם טוב</strong>: האתר, מבחינה ויזואלית, סביר לחלוטין. אלא שחוסר התייחסות לצרכיהם של המעריצים הנעזרים במנועי חיפוש, פוגעת בו בצורה קשה. תכנים שאמורים להיות נגישים באופן טבעי (חדשות, הופעות, ביוגרפיה, ליריקה), זמינים בחיפוש קצרצר וסריקים לכל תוכנת-חיפוש, פשוט נשלחו ברשלנות פושעת אל <strong>בית הסוהר של הפלאש</strong>.</span></p> <p> </p> <p><span style="font-family:Arial;">במקום להקשות על חייהם של נערים ונערות, ולעצב להם <strong>קלידי-פסנתר</strong> שאמורים להיות תפריט מסובך להחריד, היה צריך לחשוב על כל אלו שנכנסים לרשת במהירות, מקלידים שם של שיר, קליפ, פרט ביוגרפי או מועדון קרוב למקום מגוריהם. <strong>קהל המעריצים האמיתי</strong> של קרן פלס לא מעוניין בניווט לבוגרי בצלאל או בשיטוט תלת-מימדי: הוא רוצה את המידע כאן ועכשיו.</span></p> <p> </p> <p><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="color: rgb(204, 0, 0);">עודף-פלאש</span></strong> היא מגיפה אמיתית באתרי זמרים, מוסיקאים וסתם סלבריטאים ברחבי הרשת. סדר עדיפויות לקוי מציב בפסגה את המראה ה"מגניב", ומתעלם מן העובדה שהאינטרנט הוא, בסופו של חשבון, מדיום מאוד טקסטואלי. </span><span style="font-family:Arial;">האתר הרשמי של הכוכב התורן אולי מעוצב כמו מליון דולר, אבל <span style="background-color: rgb(255, 255, 204);">כאשר הכסף סגור בכספת ולגוגל אין מושג איפה המפתח - אף אחד לא יראה כאן אגורה שחוקה: לא האליל הזמני ולא חסידיו האומללים.</span></span></p><p><br /></p><p><span style="font-family:Arial;">הערה: פוסט זה פורסם ב-2007, בתקופה שבה האתר הרשמי של קרן פלס היה חי וקיים. נכון לכתיבת שורות אלה, הוא ירד זמנית. וטוב שכך, כנראה. לגב' קרן פלס מגיע אתר טוב בהרבה.<br /></span></p><br /></div><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-26903296406380648942008-06-04T23:53:00.005+03:002008-06-10T15:40:43.385+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><span style="color: rgb(102, 102, 102);">[פורסם במקור ב-11/11/06]</span><br /><br /><p>כדור השלג סביב פרשת יוטיוב-גוגל (או בקיצור - גוטוב) הולך וצובר תאוצה. בכל יום מתרבים הדיווחים על כך ש'גוגל' הולכים להסתבך בתביעות של מאות מליוני דולרים -- במקרה הטוב -- בגלל העובדה שרכשו לאחרונה את אחד הנכסים השנויים ביותר במחלוקת באינטרנט: יוטיוב (<a href="http://www.youtube.com/">YouTube</a>), או בפי העם: "האתר שבו אפשר לראות סרטים בלי לשלם".</p> <p> </p> <p> </p> <p><strong><span style="font-size:130%;"><br /></span></strong></p><p><strong><span style="font-size:130%;">אבולוציה של פיראט: התדרדרות כרונולוגית</span></strong></p> <p>כשמנועי החיפוש החלו לסרוק <strong>אתרים</strong> ולהציג בפנינו קישורים אליהם, אף אחד לא חשב שזה בלתי חוקי. מנועי החיפוש נתפסו כעורקי תחבורה חיוניים עם כוונות טובות. גם כשהם הציגו פרסומות בצד הדרך, הציבור הבין שצריך לממן את תחזוקת אוטוסטרדת המידע בדרך כלשהי.</p> <p> </p> <p>כשמנועי החיפוש החלו לסרוק גם <strong>תמונות</strong> ולהציג גרסאות מוקטנות שלהן לעיון מהיר, מרבית העולם חשב שזה לגיטימי. מנועי החיפוש לא איכסנו את התמונות על השרתים שלהם -- הם רק סיפקו קישור עמוק אל הקובץ הגרפי. השירות היה שימושי ואינטואיטיבי, והתביעות המשפטיות נגדו נכשלו במהירות רבה. </p> <p> </p> <p>אבל אז החלה התעשייה להשתנות: כאשר מנועי החיפוש המסחריים צברו כוח וכסף, היה להם זמן לפתח שירותים נוספים, שאפתניים יותר. מנועי החיפוש החלו לסרוק אתרי <strong>חדשות</strong> ללא הפסק, והוציאו מהם את כל התוכן המשמעותי בצורת כותרת, כותרת-משנה וציטוט מן הכתבה. באירופה כבר החלו להתרגז, וגופי המדיה החלו להרגיש שמנועי החיפוש חדרו לשטח שלהם במטרה לפגוע.</p> <p> </p> <p>לאחרונה הגיעו מנועי החיפוש הגדולים אל הגבול -- ועברו אותו בלי לחשוב פעמיים. הם הפכו, חד וחלק, ל<strong>מנועי חיפוש פיראטיים</strong>. זה קרה כאשר הם נתנו למשתמשים להעלות קטעי וידאו אל שרתי החברה (גוגל, יאהו, יוטיוב וכל השאר) ובכך הפכו את עצמם אחראים מלאים לחוקיותו של התוכן. למה זה קרה?</p> <p> </p> <p style="text-align: center;"><img src="http://www.blogim.org.il/uploads/b/breitman/1086.gif" /></p> <p align="center"><span style="font-size:85%;"><em>יוטיוב - פיראט יורסלף. הסיסמה שלא תתפוס</em></span></p> <p> </p> <p> </p> <p>איכסון קטעי וידאו היה <strong>כורח המציאות הטכנולוגית</strong>: למשתמשים לא היתה כל דרך להתמודד עם הנפח העצום של הקבצים ועם עלויות הזרמתם ברשת. בניגוד לטקסט או לתמונות, וידאו הוא תוכן תובעני, שבולע משאבי-רשת בלי חשבון. מנועי החיפוש המודרניים, שבנו לעצמם חוות-שרתים עצומות לניהול מאגרי מידע חסרי-תקדים בהיקפם, חשבו שזה מתאים להם. ובהיותם כלים יעילים לאיחסון והפצה של תכנים על פי נושאים, "התנדבו" לקחת על עצמם את תפקיד המאכסן. כאן החלה הנפילה הגדולה אל התהום.</p> <p> </p> <p><strong>הטכנולוגיה</strong> מאחורי שיתוף וידאו מבוססת על <a href="http://www.adobe.com/devnet/flash/video.html">פלאש וידאו</a> (בפורמט <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/FLV">FLV</a>), קובץ שמכווץ את הסרט לגודל כה קטן, עד שכל משתמש עם חיבור מהיר יוכל להתחיל לצפות בו תוך שלוש שניות לכל היותר. פלאש וידאו הבשיל לכדי פורמט חסכוני, יעיל וזמין לכל דפדפן מעודכן. שילוב בין מחשבים חזקים, אלגוריתם כיווץ חכם וחיבור-רשת מהיר יצרו את האקולוגיה המתאימה לשיתוף וידאו בגודל סביר, איכות חזותית נסבלת ואיכות סאונד לא רעה.</p> <p> </p> <p><strong>בעלי אתרים</strong> שמחו לגלות שאתרי שיתוף וידאו מתנהגים בנדיבות חסרת כל הגיון: הם מתירים לכל הגולשים להעתיק ולשדר כמעט כל וידאו מתוך האתר הפרטי שלהם -- אך בלי להשתתף בעלויות האיכסון וההזרמה של הוידאו עצמו. גם בלוגרים הצטרפו לחגיגה, והפכו את הבלוגים שלהם לבתי קולנוע קטנים. כל אחד יכול להעתיק שלוש שורות של קוד מתוך כל אתר שיתוף וידאו גדול, לשלב אותו בקוד הדף שלו -- בלי לשלם, בלי להיות אחראי ובלי לתהות על חוקיות ההעתקה והשיתוף. כולם הצטרפו לחגיגה הפיראטית, מתוך אמונה שלמה שהכל מתנהל כשורה.</p> <p> </p> <p> </p> <p><span style="font-size:130%;"><strong><br /></strong></span></p><p><span style="font-size:130%;"><strong>מישהו כאן לא משלם</strong></span></p> <p>כאשר שתי בחורות ישראליות לקחו את השיר "היי" של להקת הפיקסיז ו<a href="http://www.youtube.com/watch?v=-_CSo1gOd48">הפכו אותו לקליפ ביתי</a>, יוטיוב רשם מליוני צפיות. האם הוא שילם תמלוגים לחברי פיקסיז? ממש לא. הוא היה עסוק יותר מדי בלחשוב על מכירה, הנפקה, אקזיט - רק לא זכויות יוצרים. שתי הבחורות הנחמדות מרמלה כנראה לא עצרו רגע אחד לחשוב על משהו מאוד פשוט: השיר הזה לא שלהן. זה שיר של מישהו אחר, ואם הן רוצות להפיק קליפ, הן צריכות לשלם על השימוש בו.</p> <p> </p> <p>כאשר אתם שומעים שיר ברדיו ממוסד, יש מישהו שמשלם על כל השמעה. קוראים לזה 'תמלוגים' וזה מקובל בכל העולם. רוצה למשוך קהל ומפרסמים? זרוק טיפ ליוצרים. אבל יוטיוב, גוגל וידאו, יאהו וידאו ושאר <a href="http://dir.yahoo.com/News_and_Media/Internet_Broadcasts/Video_Sharing/">אתרי שיתוף וידאו</a> בינלאומיים לא חושבים שהם משדרים תכנים: הם סבורים שמותר להם להעמיד פנים שהם לא יודעים שהחומר מוגן מפני העתקה בעזרת החוק.</p> <p> </p> <p> </p> <p><strong><span style="font-size:130%;"><br /></span></strong></p><p><strong><span style="font-size:130%;">שם המשחק: להעמיד פנים</span></strong></p> <p>בעסק הזה כולם מעמידים פנים שאין להם מושג מה הולך אצלם באתר. זו גישה נכלולית, שכל מטרתה היא להנות מהגנה משפטית במקרה של תביעה. "לא ידעתי שיש באתר שלי חומר פיראטי" - זהו אחד הטיעונים המופרכים, העלובים והמקוממים ביותר שעמק הסיליקון המציא אי-פעם. במקום להתמודד עם האתגר ולבנות ממנה עסק נורמלי -- מעמידים פני אדיוט. ומי שמתעקש להעמיד פני אדיוט, ישלם על כך מחיר כבד.</p> <p> </p> <p style="text-align: center;"><img src="http://www.blogim.org.il/uploads/b/breitman/1046.gif" /></p> <p align="center"><span style="color: rgb(204, 0, 0);"><strong>יוטיוב מתחננת בפני הגולשים: אל תעלו חומר שאין לכם זכויות עליו. מישהו מאמין לזה?</strong></span></p> <p> </p> <p> </p> <p>כן, יש חוק אמריקני שנקרא DMCA שנותן לך "הגנת חוף מבטחים" אם אין לך מושג מה הגולשים עושים אצלך באתר. ויש לא מעט עורכי דין יקרים מטעם תאגידים בחוף המערבי שחושבים שהם יוכלו ללכת עם זה לבית המשפט. החזון של המנהלים החלקלקים בקליפורניה הוא להתפשר עם כמה ענקי-מדיה מאחורי הקלעים, תמורת כמה מאות מליונים של דולרים. כאילו שאפשר לקנות את כל אנשי הטלוויזיה בעולם בעזרת קומץ של חוזים עם טיים-וורנר, ויאקום או דיסני. הדברים לא עובדים ככה, במציאות הגלובלית של ימינו.</p> <p> </p> <p>כל הטריקים המשפטניים הללו אינם עומדים במבחנים ציבוריים של הוגנות, איזון ושקיפות: שיתוף וידאו של תוכן מוגן בזכויות יוצרים הוא פיראטי בדיוק כמו שיתוף מוסיקה בתוכנות כמו <a href="http://www.bittorrent.com/">ביטורנט</a>, <a href="http://www.emule-project.net/">אימיול</a> או <a href="http://www.slsknet.org/">סולסיק</a>. כאמור, מנועי החיפוש סורקים <a href="http://www.google.com/search?q=torrents&amp;hl=en">אתרי טורנטים</a> בצורה עיוורת במשך כל ימות השנה, ומפנים את הגולשים לתוכן פיראטי -- אך לא מאכסנים את החומר עצמו על השרתים שלהם. וכאן, כאמור, טמון כל ההבדל בין כלי שימושי ובין עבריין תעשייתי.</p> <p> </p> <p><strong></strong> </p> <p><strong><span style="font-size:130%;"><br /></span></strong></p><p><strong><span style="font-size:130%;">איך מכשירים פיראט<br /></span></strong></p> <p>כאשר חברת גוגל מנסה להכשיר פיראט מקצועי כמו יוטיוב, היא פשוט קונה אותו. כך היא מעלה את מחיר המנייה שלה, משדרת מסר סקסי וצעיר, ומכה את יאהו שוק על ירך. טבלאות הרייטינג לא משקרות -- השילוש הקדוש של גוגל (ברין-פייג'-שמידט) לקח על עצמו הימור ענק בקזינו של וול-סטריט. אם יצליח להתחמק מזעמם של היוצרים וגופי המדיה, הוא יגרוף את כל הקופה. אבל אם הציבור ישים לב לתרמית -- אפשר להגיד שלום ולהתראות לסיסמה "אל תהיו רשעים".</p> <p> </p> <p>להכשרת הפיראט שותפים גם <strong>כלי התקשורת</strong> של הזרם המרכזי, שמתייחסים אל אתרי שיתוף וידאו כאל קוריוז נחמד שבו גולשים מעלים קטעי וידאו של עצמם רק בשביל הכיף. זה אכן קורה מדי פעם, אבל רוב הזמן מלאים האתרים הללו בחומרים שאין מאחוריהם שום גיבוי חוקי. שמעתם פעם על <a href="http://www.mojiti.com/">מוג'יטי</a>? <a href="http://www.putfile.com/">פוטפייל</a>? <a href="http://www.ourmedia.org/">אאוארמדיה</a>? <a href="http://www.zippyvideos.com/">זיפיוידאוס</a>? <a href="http://www.vimeo.com/">וימאו</a>? <a href="http://www.metacafe.com/">מטהקפה</a>? <a href="http://www.veoh.com/">ויאו</a>? כל ה"סינמה-סיטים" הללו בנו מודל עסקי רעוע ביותר, שאינו שונה בהרבה מזה של תוכנות P2P חינמיות וערמומיות. היום זה עובד, מחר - אולי לא.</p> <p> </p> <p> </p> <p><span style="font-size:130%;"><strong><br /></strong></span></p><p><span style="font-size:130%;"><strong>מנועי החיפוש מקדמים את הפרסומות של עצמם</strong></span></p> <p>ב-2006 סרק גוגל רק 4.6 מליון דפים מתוך יוטיוב. באמצע 2008, המספר מתייצב כבר על 77 מליון דפים מתוך יוטיוב. אתר הוידאו מס' 1 בעולם הוא מפלצת של רייטינג, שגדלה בקצב חסר תקדים בהיסטוריה של האינטרנט. לא מדובר בערוץ טלוויזיה מקוון, אלא בגודזילה של תוכן ללא גבולות וללא חוקים, מלבד חוק אחד: גוגל חייב לעשות כסף מיוטיוב כדי להחזיר את ההשקעה שלו.<br /></p><p>כיום, כל מי שמשתמש בגוגל כדי להגיע ליוטיוב, למעשה מפרנס את גוגל פעמיים: 1) הפרסומות שמופיעות בזמן החיפוש בגוגל; 2) הפרסומות שמופיעות בעמודי יוטיוב (אדסנס, אלא מה?). יאהו סרק 2.8 מליון דפים כאלו. גוגל סרק רק 600 אלף דפים מתוך גוגל וידאו. יאהו, באופן מפתיע, סרק 2.3 מליון דפים מתוך גוגל וידאו. התוצאה: כולם עושים כסף מהתנועה הזאת, ומגדילים את כוחם, השפעתם ויוקרתם -- על חשבון כל אלו שלא זכו לקבל את נתח התמלוגים המגיע להם מן התהליך. </p> <p> </p> <p>מספיק שתחפשו כל שם של אמן מתוקשר כדי להיתקל בקליפים, שירים מלאים, אפילו קטעים מתוך <strong>סרטי דיוידי</strong> שעולים הרבה כסף בחנויות החוקיות. הכל כאן פיראטי למהדרין, בהכשר בד"ץ של מנועי החיפוש הגדולים, המכובדים והמונפקים. אין פשוט מזה: נכנסים לאתר שיתוף וידאו, מקלידים את שם הכוכב האהוב עליכם - ותוך ארבע שניות אתם כבר צופים בו בלי לשלם אגורה. </p> <p> </p> <p><strong>ערוצי הטלוויזיה</strong> הגדולים שמפרגנים לאתרי שיתוף וידאו צריכים לקלוט שהאתרים הללו פשוט מעתיקים את התוכן הטלוויזיוני שלהם בלי רשיון, בלי לשלם תמלוגים -- ומשלבים בעמודי האתר שלהם פרסומות מכל הסוגים והמינים. התופעה ברורה: האינטרנט מעתיק אליו את הטלוויזיה בלי לשלם, הופך לארכיון חופשי, ועושה כסף מן התעבורה האדירה שהוא מקבל בינתיים.</p> <p> </p> <p><strong></strong> </p> <p><strong><span style="font-size:130%;"><br /></span></strong></p><p><strong><span style="font-size:130%;">פרסום פיראטי באתרים פיראטיים</span></strong></p> <p>מימון אתרי שיתוף וידאו לא נעשה לשם-שמיים: יש מאחוריו הרבה תנועה, שאותה אפשר לתרגם לכסף בעזרת כלי פרסום מתוחכמים. לצורך כך אפשר לבנות קמפיין זריז ב"גוגל" ולהתחיל לפרסם באתר כמו יוטיוב. הנה דוגמה - כך זה נראה אחרי עבודה של דקה:</p> <p style="text-align: center;"><img src="http://www.blogim.org.il/uploads/b/breitman/1028.gif" /></p> <p align="right"> </p> <p align="right">הקמפיין הסאטירי שלעיל, המפרסם אתר שאינו קיים (יוטיוב-פיראט.קום) בעזרת מודעה שאין בה שום דבר מלבד סרקזם, לא באמת יופיע באתר יוטיוב (המסומן באליפסה קטנה), כי זו לא היתה הכוונה כרגע. הקמפיין נועד רק להדגים לכם עד כמה קל להשתמש באתרי שיתוף וידאו כפלטפורמת-פרסום קורצת. בעיני מנועי החיפוש, מדובר ב"שטחי-מרעה" שמתרבים בקצב מהיר. אכן, זה פשוט וקל לפרסם באתרי שיתוף וידאו: הרבה יותר קשה לשלם ליוצרים או להתנהג כמו תאגיד חוקי שמבין את חשיבותם של זכויות יוצרים.</p> <p align="right"> </p> <p align="right"> </p> <p align="right"><strong><span style="font-size:130%;"><br /></span></strong></p><p align="right"><strong><span style="font-size:130%;">האסון התדמיתי של גוגל</span></strong></p> <p align="right">מנוע החיפוש החזק בעולם עשה טעות כשרכש את יוטיוב, ולו מהסיבה הפשוטה שהסתבכות משפטית אכזרית עם גופי המדיה הגדולים ועם היוצרים העצמאיים היא לא טקטיקה עסקית מוצלחת בטווח הארוך. מנוע חיפוש לא אמור להעתיק קטעי וידאו בידוריים ולאחסן אותם על השרתים שלו כדי להציג פרסומות טקסט. אפילו אם יוטיוב יכניס לגוגל כמה מאות מליוני דולרים כתוצאה מעליית המנייה ומערימות של פרסומות -- העלויות המשפטיות וההסדרים מחוץ לכותלי בתי המשפט יהיו גבוהים יותר.</p> <p align="right"> </p> <p align="right">כאשר יאהו, חברת מדיה מוערכת המזוהה גם כמנוע חיפוש מס' 2 בעולם, נכנסת לעסקי הוידאו הפיראטי רק כדי להתחרות בגוגל וכדי להפוך את המנייה שלה לסקסית, אנחנו ניצבים בפני <span style="background-color: rgb(255, 255, 204);">מירוץ חימוש</span> מסוכן שיגרום לאינטרנט כולו להיראות כמו עולם פיראטי, חסר גבולות, לא בוגר ולא אחראי.</p> <p align="right"> </p> <p align="right"><strong>בניית מודל עסקי</strong> לאתר פיראטי צריכה להתבצע <strong>לפני</strong> הרכישה, ולא אחריה. החיפזון מאחורי רכישת יוטיוב, וההתלהבות הכללית מן הענף השיתופי החדש -- יעלו לנחפזים ביוקר. אם רוצים להכשיר שיתוף קבצים דרך מודל הוידאו, אז צריכים לחשוב מה עושים עם כל עשרות אלפי האנשים שנתבעו בגלל שיתוף קבצי מוסיקה ברשתות P2P פופולריות. איך מיישבים את הסתירה בין תביעת ילדים בני 12 שהעלו את הדיסק של שאקירה ברשת ביטורנט ה"מחתרתית", ובין היחס הסלחני של העולם אל אותם ילדים שמעלים ברגעים אלו ממש את הקליפ של שאקירה אל יוטיוב ה"חוקי"?</p> <p align="right"> </p> <p align="right"> </p> <p align="right"><span style="font-size:130%;"><strong><br /></strong></span></p><p align="right"><span style="font-size:130%;"><strong>אנונימיות, בריחה מאחריות וצביעות</strong></span></p> <p align="right">עסקי שיתוף הוידאו ומנועי החיפוש הפיראטיים שמפעילים אותם, מאופיינים כיום בהתבססות על משתמשים אנונימיים, חסרי אחריות, שאינם מפנימים את עלויות מעשיהם, ושאינם מסוגלים לתמחר את השירות בו הם משתמשים. מן הצד השני אנחנו רואים מנהלי תאגידים גדולים, שבמקום לבנות מודל עסקי הוגן שישרת את כל הצדדים, מאלתרים עסקאות מפוקפקות מאחורי הקלעים כדי להמשיך להשתלט על העולם, להתרחב ללא הגבלה, לקנות שטחי פרסום עצומים במחירים נמוכים -- ולמלוך ברשת.</p> <p align="right"> </p> <p align="right">כל עוד שיתוף וידאו היא פעילות אנונימית, חסרת אחריות שאינה מתגמלת את היוצרים, היא רק תסבך את חברות המדיה במלחמות משפטיות שיימשכו שנים רבות, ויותירו מאחוריהן כמות עצומה של קורבנות זועמים. בהחלט ניתן לבלום את כדור השלג הזה לפני שהוא מועך את הבית שלנו, אך זה ידרוש ממקבלי ההחלטות מידה גדולה של אומץ, יושר ותיחכום עסקי.</p> <p align="right"> </p> <p align="right"> </p> <p align="right"><strong><span style="font-size:130%;"><br /></span></strong></p><p align="right"><strong><span style="font-size:130%;">הצעה: מודל עסקי שיכול לעבוד</span></strong></p> <p align="right">עד עכשיו אמרנו מה <strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 153);">לא בסדר</span></strong> במודל העסקי הפיראטי של אתרי שיתוף וידאו גדולים כמו יוטיוב או גוגל וידאו.</p> <p align="right">כמובן ש<span style="font-weight: bold; color: rgb(0, 102, 0);">אפשר גם אחרת</span>. במקום לאפשר העלאה סיטונאית, אנונימית וחינמית של קטעי וידאו פיראטיים-בפוטנציה, אפשר לבנות מודל עסקי נורמלי יותר. כך הוא ייראה:</p> <p align="right"> </p> <ul><li> <div align="right"><strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 102);">העלאת קטע וידאו תיעשה בתשלום</span></strong> - אין יותר ארוחות-חינם במשחק הזה</div> </li><li> <div align="right"><strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 153);">המחיר</span></strong> ייקבע לפי אורך הקטע, איכותו הטכנית, קהל היעד הפוטנציאלי (לפי מדינות), תקופת שידורו, ואופי הפרסום בעמוד הקטע (בלי פרסום, מעט פרסום, הרבה פרסום וכו')</div> </li><li> <div align="right">דרישת התשלום מכריחה את הלקוח <strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 153);">לחשוף את זהותו</span></strong> המלאה (ת.ז., מיקוד וכו'), וכך להיות אחראי מבחינה משפטית לחוקיות התוכן: אם יפר זכויות יוצרים, הוא ייתבע בארצו ע"י גוף כמו אקו"ם, הפדרציה לתקליטים וכד'<br /></div> </li><li> <div align="right">אתרי שיתוף וידאו יהיו <span style="background-color: rgb(255, 255, 153);"><strong>אחראים להסיר</strong></span> באופן מיידי כל הפרה, ויעמדו לדין אם פעלו בטכניקה של "עצימת עיניים" או סיוע פעיל להפרה מעבר לזמן סביר (נאמר, 14 יום)</div> </li><li> <div align="right">ניתן יהיה לחתום על <strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 153);">הסכמי רישוי</span></strong> עם תאגידי מדיה גדולים, שיקבלו דיווחים מפורטים על זהות התכנים שהועלו וכמות השידורים - כדי לשלם תמלוגים הוגנים לכל היוצרים<br /></div> </li><li> <div align="right"><strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 153);">חברות מדיה קטנות</span></strong> יוכלו להצטרף לחגיגה בעזרת מערכת רישוי מקוונת, שתפקח על התעבורה בעזרת צד ג' (כזה שאפשר לסמוך על הנתונים שלו), ותאפשר להקים מערך תשלומים יעיל (למשל, פייפאל) בלי לעבור דרך עורכי דין, חדרי ישיבות וטיסות במחלקה ראשונה לניו-יורק</div> </li><li> <div align="right">מנהלי אתרי שיתוף וידאו יספקו <strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 153);">דיווח מלא לציבור</span></strong> על כמות הקטעים שברשותם, מהות הקטעים שנפסלו, תביעות משפטיות המתנהלות כעת - והסבר מפורט על שיטת התימחור, מערך התמלוגים וזהותם של ארגונים המייצגים יוצרים בכל מדינה</div></li></ul> <p align="right">מהלך דומה אפשר לעשות, כמובן, גם בתחום ה<strong>מוסיקה</strong>. במקום לתבוע שוב ושוב משתפי קבצים של דיסקים ותוכנות עד קץ הימים, אפשר היה <span style="background-color: rgb(255, 255, 204);">לתמחר את התכנים המקוונים הללו בצורה הוגנת</span>. כבר לפני שנים היה ניתן להקים חנויות מקוונות שימכרו מוסיקה במחירים הוגנים, המשקפים את ערכם האמיתי בעיני הצרכן האינטרנטי.<br /></p><p align="right">במקום למכור אלבום וירטואלי ב-13 דולר, אפשר היה למכור אותו בפחות מ-4 דולר לכל אלבום, ו-20 סנט לכל שיר. השוק היה מגיע לנקודת איזון שבה המחיר הנמוך היה מרתיע את הגולשים מלהסתבך עם החוק ולהרגיש רע עם עצמם. תימחור ריאלי, המצביע על תום-לב מצידה של תעשיית המוסיקה והסרטים, היה גם יוצר דה-לגיטימיציה של הפיראטים, ומכשיר את הקרקע למאבק ציבורי נגדם.<br /></p> <p align="right"> </p> <p align="right"><strong><span style="background-color: rgb(255, 255, 204);">מותר וכדאי להיות פסימי:</span></strong> ההזדמנות לשנות את חוקי המשחק בתחום המוסיקה כבר הוחמצה ברובה (רק חנויות מוסיקה רוסיות מציעות כיום אלבומים במחיר ריאלי, אך בלי לתגמל את היוצרים). שוק המוסיקה הגלובלי ספג מכה קשה מכיוון שנכשל בשינוי המודל העסקי.<br /></p><p align="right">עכשיו נראה כיצד יצליחו מנועי החיפוש הגדולים להתמודד במהירות ובאלגנטיות עם הסוגייה המורכבת הזאת, אחרת יחוסלו בתהליך ארוך ומכאיב של התדיינות משפטית עקובה מדם -- כמו כל פיראט מצוי. <br /></p> <p align="right"> </p> <p align="right"> </p><p> </p><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102);">[פורסם במקור ב-11/11/06 בגרסה ישנה של הבלוג]<br /><br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-38321365651320925762008-06-03T18:02:00.007+03:002008-06-15T11:24:13.920+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="color: rgb(102, 102, 102);font-family:arial;" >[פורסם במקור ב-6 באוגוסט 2007]</span><br /><br /><span style="font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;"><strong><a href="http://www.google.com/corporate/execs.html#marissa">מריסה מאייר</a></strong>, סגנית נשיא ב"גוגל" לענייני פיתוח מוצר וחוויית משתמש, ש<a href="http://www.blogim.org.il/breitman/6525/">הגיעה לישראל</a> ביולי, התראיינה לעיתונאי יובל דרור עבור מוסף "<strong>7 ימים</strong>" של "ידיעות אחרונות", שיצא לאור ב-3/8/07. המפגש בין העיתון הנפוץ במדינה ובין מנוע החיפוש הנפוץ בעולם הביא, כמצופה, למספר <strong>שגיאות מביכות</strong> למדי, והחמצות עיתונאיות מובהקות. והנה הן לפניכן.</span> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>העיתון לא יודע איך נראים המייסדים:</strong> יותר מדי אנשים מאמינים כי סרגיי ברין נראה כמו לארי פייג', ולהיפך. הסיבה היא פשוטה למדי: סרגיי נראה כמו בחור אמריקני שורשי וקולי למדי, בעוד לארי נראה כמו גיק רוסי ממוצע. לכן "ידיעות אחרונות" התבלבלו בכיתוב התמונה הבאה:</span><br /></li></ul><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp2.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SEVdmfAi8DI/AAAAAAAAD7w/GvSlyStm3j8/s1600-h/sergey-right-larry-left.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://bp2.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SEVdmfAi8DI/AAAAAAAAD7w/GvSlyStm3j8/s400/sergey-right-larry-left.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5207671459864047666" border="0" /></a><span style="color: rgb(204, 0, 0); font-weight: bold;font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;font-size:85%;" >כיתוב התמונה השגוי של ידיעות אחרונות:</span></div><div> </div><p style="text-align: center;"><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;font-size:85%;" >"מייסדי גוגל, סרגיי ברין (משמאל) ולארי פייג'"</span></p><div style="text-align: center;"> </div><p style="text-align: center;"><span style="color: rgb(204, 0, 0);font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;font-size:85%;" >[בפועל: סרגיי מימין, לארי משמאל; אז מה אם לארי נראה רוסי?]</span></p> <p align="center"> </p> <ul><li><span style="color: rgb(0, 0, 0);font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;" ><strong>התחזית שלא נחזתה:</strong> כותרת המשנה של הכתבה ציטטה את מריסה מאייר כאומרת "בעתיד גוגל יבין את ההעדפות שלך, יכיר את חוויות החיים שלך, יידע מה אתה יודע ומה לא" וכו'. הציטוט הזה תואר בתור "התחזית המבטיחה" של מאייר. בפועל, מאייר נשאלה על "החלום הגדול של החברה" וענתה כי היא, באופן אישי, מקווה ש"גוגל יהיה החבר הטוב שלך מכיוון שהוא יכיר את ההעדפות שלך" וכו'. יש הבדל תהומי בין תקוותה האישית של מאייר (נדון בה בהמשך) ובין תחזית בסגנון "בעתיד יקרה כך וכך". מאייר לא קבעה שהעתיד ייראה כך או אחרת, אלא הביעה תקווה אישית שגוגל ישתפר לאורך זמן.</span> </li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>המייסדת שלא היתה:</strong> מאייר מצוטטת בכותרת המשנה של הכתבה בתור "ממייסדי חברת האינטרנט ששווייה למעלה מ-150 מיליארד דולר". זה לא נכון. מאייר היא אמנם עובדת מס' 20 בחברה, אבל היא הצטרפה שנה תמימה לאחר שהחברה נוסדה. </span></li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>הסיפור של עמוד הבית - כבר סופר לעייפה: </strong>"ידיעות" ציטטו במלואו את הסיפור של מאייר על עיצוב עמוד הבית של גוגל. חבל שהם לא שמו לב לעובדה שמאייר <a href="http://alan.blog-city.com/an_evening_with_googles_marissa_mayer.htm">מספרת את הסיפור הזה</a> בכל מקום שהיא הולכת אליו, כבר שנים רבות. </span></li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>מוכנה לעבוד בגוגל בחינם:</strong> כותרת המשנה מצטטת בדיחה של מאייר, לפיה היתה מוכנה לעבוד בחינם, אבל לא נותנים לה. עם זאת, המציאות שונה: מנהלים בכירים רבים עובדים תמורת משכורת של דולר אחד (או אפס), תמורת מניות בחברה. מכיוון שמאייר היא אחד העובדים הוותיקים בחברה, יש לה הרבה מניות ולכן היא באמת לא זקוקה למשכורת.</span> </li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>המתקפה מול מיקרוסופט:</strong> מאייר אומרת ש"כאשר אתה מתמודד עם חברה כמו מיקרוסופט...הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא להיכנס למגננה". זה לא נכון, והמראיין היה צריך להפריך את הטענה הזאת: מאייר עסוקה כל הזמן בציד-ראשים של מהנדסים מובילים במיקרוסופט, וגונבת מהנדסים פוטנציאליים ממיקרוסופט כשהם עוד סטודנטים. כאשר גוגל "גנבה" ממיקרוסופט את אחד ממנהליה הבכירים בסין (ד"ר <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Kai-Fu_Lee">קאי-פו לי</a>), מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר, התפוצץ מזעם, השליך כסאות במשרדו, השמיץ את מנכ"ל גוגל, איים על העובד הפורש, והפעיל את כל עורכי דינו נגד גוגל. אפילו מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, הוא עובד מיקרוסופט לשעבר. בנוסף, תקפה גוגל את מיקרוסופט ישירות כאשר הוציאה לשוק את תוכנת "<a href="http://desktop.google.com/">גוגל דסקטופ</a>", המאפשרת חיפוש פנימי במחשב המשתמש, בלי שום קשר למנועי חיפוש או לאינטרנט.</span></li></ul> <p> </p> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;"><strong>מתמטיקה ואלגוריתמים:</strong> יובל דרור אומר למאייר ש"אתם מיישמים מתמטיקה באלגוריתם שלכם". זה כמו לומר "אתם מיישמים משפט בחוקים שלכם", כי אלגוריתם הוא סדרה של הוראות מתמטיות. גם התשובה של מאייר, לפיה "יש כמה החלטות סובייקטיביות שמוטמעות בתוך האלגוריתם שלנו" היא מטעה: כל אלגוריתם שכותבים מהנדסי גוגל מבוסס על החלטות סובייקטיביות לחלוטין, והמשוב שהם מקבלים מן הגולשים מבוסס על תפיסה שיווקית ("תנו לגולשים את מה שהם רוצים"), לא מדעית או מתמטית.</span> </li></ul> <p> </p><ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>מידע או בידור?</strong> מאייר אומרת ש"אנחנו מאמינים שמידע צריך להיות ברשת כדי שנוכל לאנדקס אותו ולחפש אותו". זה לא נכון. גוגל קנו את יוטיוב (במחיר 1.75 מיליארד דולר) בגלל שמדובר באתר פופולרי ביותר, במטרה להחדיר בו פרסומות ולעשות כסף במהירות. באתר יוטיוב אין מידע, אלא בעיקר בידור, קליפים מוסיקליים, בדיחות, סקס ואנימציה. אותו דבר בעסקת דאבל-קליק (אפריל 2007): גוגל קנתה חברת פרסום ענקית בשווי 3.1 מיליארד דולר, כדי לעשות כסף, ולא כדי לשים מידע ברשת.</span> </li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>השאיפה לפרסונליזציה:</strong> מאייר הביעה את תקוותה האישית שגוגל יוכל להכיר באופן אישי כל גולש, אבל כל עיתונאי מחשבים סביר יכול להוכיח לה שזה בלתי אפשרי. בשביל שמנוע חיפוש יוכל להכיר משתמש, הוא צריך לדעת את זהותו המדויקת של האדם, וזה לא ניתן לביצוע כאשר המשתמש מגיע אל חדר מחשבים ציבורי, ספרייה, שדה תעופה, דירה משפחתית עם מספר משתמשים שונים על אותו מחשב, וכו'. לכן, רק כאשר מדובר במחשב אישי של משתמש ספציפי (בלי שותפים), שפתח חשבון בגוגל, אינו יוצא ממנו, ומשתמש בו זמן רב וברציפות, ניתן יהיה להגיע לפרסונליזציה סבירה. השאר יישארו מחוץ למשחק.</span> </li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial,Helvetica,sans-serif;"><strong>הכישלון שלא היה:</strong> מאייר טוענת שאתר "אורקוט" הוא כישלון. האמת שונה לגמרי: מדובר באתר שנמצא במקום ה-8 בעולם במדד הפופולריות של "אלקסה", במקום ה-31 בארה"ב, במקום ה-9 באירלנד, במקום ה-25 באנגליה, ובמקומות גבוהים נוספים במדינות כמו פורטוגל, אסטוניה, עומן ופקיסטן. אם זה נחשב כישלון, אז מריסה מאייר לא יודעת כישלון מהו.</span> </li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>איך מגדירים חיי חברה:</strong> כאשר מאייר נשאלה לגבי האפשרות לקיים חיי חברה כאשר עובדים עד שלוש לפנות בוקר, היא עונה "יש לי חיי חברה כמו לכל אחד אחר". כאן היה מקום לשאול את מאייר, שמתמחה בסטטיסטיקה ומתמטיקה, עד איזו שעה עובדת אישה ממוצעת בארה"ב או בישראל, ומהם סיכוייה להקים משפחה נורמלית. היה אפשר גם לשאול אם מאייר מוכנה להכיר בעובדה שיש הבדל בין חברים מהעבודה ובין חברים מחוץ לעבודה. אבל המראיין בחר שלא להמשיך בכיוון הזה, אולי מפני שהזמן שהוקצה לו על ידי היחצ"נים של גוגל בישראל היה פשוט מועט מדי.</span></li></ul> <p> </p> <ul><li><span style="font-family:Arial;"><strong>הגובה לא נכון:</strong> "ידיעות" ציטטו את הגובה של מאייר מתוך <a href="http://www.orkut.com/Community.aspx?cmm=20467901">כרטיס החבר שלה ברשת החברתית "אורקוט"</a>. שם כתוב שהיא 1.73 מ'. זה לא נכון. לא צריך לחפש בגוגל כדי לדעת מה הגובה של המרואיין שלך. האמת היא שהיא באיזור 1.65 מ', אבל מקפידה ללכת עם עקבים גבוהים (ראיתי במו-עיניי, כאן בישראל).</span></li></ul> <p> </p> </div><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://bp0.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SEVdRnaDdGI/AAAAAAAAD7o/BK6EaXISxnE/s1600-h/marisa-wonderland.gif"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://bp0.blogger.com/_tJN-kUYN-94/SEVdRnaDdGI/AAAAAAAAD7o/BK6EaXISxnE/s400/marisa-wonderland.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5207671101341267042" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-57704644874573593252008-05-31T23:20:00.005+03:002008-06-01T00:23:21.440+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family: arial;">לראשונה בתולדות משרד מבקר המדינה, מותח המבקר ביקורת ישירה על מנועי חיפוש באתריה הרשמיים של מדינת ישראל. תחת דו"ח שנתי 58ב לשנת 2007, שפורסם ב-20 מאי 2008, בפרק העוסק במשרד המשפטים (עמ' 959), ותחת הכותרת <a href="http://www.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=514&amp;id=2&amp;frompage=973&amp;contentid=9633&amp;parentcid=9629&amp;bctype=1&amp;startpage=14&amp;direction=1&amp;sw=1024&amp;hw=698&amp;cn=%E7%E5%F4%F9%20%E4%EE%E9%E3%F2%20%E1%F8%F9%E5%E9%E5%FA%20%F6%E9%E1%E5%F8%E9%E5%FA">חופש המידע ברשויות ציבוריות</a>, מוצא המבקר זמן לעסוק בנגישות הציבור למידע.<br /><br />וכה אמר צוות המבקר של מיכה לינדנשטראוס:<br /><blockquote><span style="font-size:100%;"><a name="_Toc182822939"></a><span style="font-size:100%;"><a style="font-weight: bold;" name="_Toc182477349"><span class="7"><span dir="rtl" style="" lang="HE"><span style="">הנגישות למידע:</span></span></span></a><span style="font-weight: bold;" class="5"><span dir="rtl" style="" lang="HE"> </span></span><span dir="rtl" style="" lang="HE">באתרי האינטרנט נמצא מידע רב. הפניה ישירה (להלן - קישור) לנושא מסוים מהדף הראשי של האתר או לחלופין מ"מפת האתר" יכולה להקל על מבקש המידע למצוא את המידע הנדרש. <span style="background: yellow none repeat scroll 0% 50%; -moz-background-clip: -moz-initial; -moz-background-origin: -moz-initial; -moz-background-inline-policy: -moz-initial;">בהיעדר קישור, חיפוש מידע באמצעות "מילת מפתח" (להלן - מנוע חיפוש) יכול לסייע באיתור המידע באתר</span>. כמו כן ריכוז המידע הנוגע לחוק באזור אחד באתר אף הוא אמצעי המאפשר גם למי שלא מיומן ב"גלישה" באינטרנט להגיע אל המידע.</span></span></span><br /></blockquote></div><span style="font-family:arial;"><br />צוות המבקר ניסה להיעזר במנועי החיפוש של משרדי הממשלה, אך לעתים נכשל במשימתו:</span><br /><blockquote style="font-family:arial;"><br />...גם שימוש במנוע החיפוש לא הועיל במציאת המידע המבוקש; באתרים אחרים נמצא מידע כל שהוא על יישום החוק אך היה קושי לאתרו: בשמונה (32%) מהאתרים לא נמצא קישור למידע בדף הראשי של האתר ואף לא במפת האתר, ובשלושה מהם - האתרים של משרד המשפטים, המשטרה ונש"מ - <span style="background: yellow none repeat scroll 0% 50%; -moz-background-clip: -moz-initial; -moz-background-origin: -moz-initial; -moz-background-inline-policy: -moz-initial;">אף לא היה אפשר להיעזר במנוע החיפוש משום שהוא הפיק תוצאות רבות מאוד, וחלקן לא נגעו לנושא...</span><br /></blockquote><br /><span style="font-family:arial;">מבקר המדינה צודק, בעיקרון. כבר כתבנו כאן על אתר בית הנשיא, שלא מאפשר כל חיפוש פנימי - ושלמעשה מכריח את המשתמש להיעזר באופציית החיפוש ":site" כדי להתמקד באתר זה (</span><a style="font-family: arial;" href="http://freedomofsearch.blogspot.com/2008/04/blog-post_09.html">הנאום האבוד של גילה קצב</a><span style="font-family:arial;">). </span><br /><br /><span style="font-family:arial;">כל מי שאי-פעם חיפש משהו באתר משרד ממשלתי ישראלי כלשהו, חווה ממשקי משתמש שונים ומשונים, אפשרויות סינון מוגבלות, מהירות חיפוש נמוכה, רלוונטיות נמוכה ותצוגה לא-נוחה של תוצאות חיפוש. הישראלים התרגלו להיעזר בגוגל, כי סמכו עליו שיעשה את העבודה. אך גם גוגל אינו מושלם, וכאשר מדובר באתרים ממשלתיים בעלי מאגר מידע דינמיים ומורכבים, הוא לא יכול לשאוב את כל המידע החוצה.</span><br /><br /><span style="font-family:arial;">למרבה הצער, <a href="http://www.mevaker.gov.il/">אתר מבקר המדינה</a> הוא בית-זכוכית שממנו קצת קשה לזרוק אבנים על מנועי החיפוש במשרדי הממשלה האחרים בישראל:<br /><br /></span><span style="font-family:arial;">1) תיבת החיפוש מן העמוד הראשי של אתר מבקר המדינה אינה פועלת בדפדפן <span style="font-weight: bold;">פיירפוקס</span></span><br /><span style="font-family:arial;">2) החיפוש מן העמוד הראשי של האתר <span style="font-weight: bold;">איטי ביותר</span>, ונמשך 29 שניות (על המילה "כשלים"); גם אין ממשק המתנה ברור, המסביר כי הפעולה נמצאת בביצוע (התצוגה הקיימת מופיעה בצד השמאלי-תחתון של דפדפן אקספלורר בלבד)</span><br /><span style="font-family:arial;">3) תוצאות החיפוש אינן מבהירות את <span style="font-weight: bold;">ההקשר</span> שבו מופיעה המילה בדף (אין ציטוט נבחר ואין הדגשת מילת מפתח)</span><br /><span style="font-family:arial;">4) סדר התוצאות הוא לפי <span style="font-weight: bold;">תאריך</span> (מהחדש אל הישן) - לא בהכרח המיון הנכון לחלק מן החיפושים</span><br /><span style="font-family:arial;">5) במקרה של למעלה מ-10 תוצאות חיפוש, הכפתור "<span style="font-weight: bold;">לעמוד הבא</span>" כמעט נסתר מן העין</span><br /><span style="font-family:arial;">7) למחפש הממוצע קשה לדעת מראש כי <span style="font-weight: bold;">הקלקה</span> על אחת התוצאות תביא אותו לעמוד ספציפי בדו"ח, שבו תודגש מילת המפתח בצהוב</span><br /><span style="font-family:arial;">8) החיפוש <span style="font-weight: bold;">המורכב</span> עובד הרבה יותר טוב בהשוואה לחיפוש הרגיל בעמוד הראשי, אך מעטים יקליקו עליו<br />9) בחיפושים על <span style="font-weight: bold;">שתי מילים</span> ומעלה, מופיעות תוצאות שבהן המרחק בין המילים כה רב עד שאין כל קשר ביניהן<br />10) החיפוש באתר המבקר טוב בהשוואה לאתרי משרדים אחרים, אך הוא עדיין <span style="font-weight: bold;">איטי, מסורבל, קשה לתפעול</span> ובעל ממשק משתמש החורג ממה שמורגל המשתמש הממוצע<br /><br /><br /><span style="font-size:130%;"><span style="font-weight: bold; color: rgb(102, 51, 0);">מילה טובה לסיום החיפוש</span></span><br /><br />וכדי שלא ישתמע שרק ביקורת שלילית אנחנו מותחים כאן, ב"חופש החיפוש", חשוב <span style="font-weight: bold;">לשבח</span> את <a href="http://search1.gov.il/">מנגנון החיפוש החדש של שער הממשלה</a> (Search Gov), שהוא ללא ספק מנוע החיפוש הכי פחות מייסר שייצרה הממשלה מאז קומה. התוצאות מהירות למדי, מגוונות, ברורות ומובנות. זה רחוק מלהיות "גוגל של הממשלה", אבל זה עובד. קשה להאמין, אבל יש תקווה.<br /><br /><br /><br /></span><div class="blogger-post-footer"><a href="http://feeds.feedburner.com/freedomofsearch">RSS - חופש החיפוש</a></div>אורי ברייטמןhttp://www.blogger.com/profile/08884066798833658242noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8746288406946507198.post-42878325045272853332008-05-19T18:54:00.005+03:002008-05-27T11:04:50.486+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אחרי <a href="http://freedomofsearch.blogspot.com/2008/03/blog-post_23.html">אילנה דיין</a>, הגיע תורו של יאיר לפיד לעשות יחסי ציבור ל"גוגל". בתוכנית "<a href="http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=37715&amp;SourceID=27">אולפן שישי</a>" הוא בחר לארח את סרגיי ברין, אחד משני מייסדי גוגל. הוא שאל הרבה שאלות, חלקן טובות, אבל לא קיבל מסרגיי, שועל ראיונות משופשף, שום תשובה מעניינת באמת.<br /><br />לפיד ניסה את הטכניקה הידועה שלו, "<span style="font-weight: bold;">מחמאות דמויות-שאלות</span>": במקום לשאול את המרואיין משהו ספציפי, קונקרטי, שעליו אפשר לענות בצורה מדויקת, הוא בוחר להוסיף סימן שאלה למחמאה ישירה. כמו למשל: "האם אתה חושב מחשבות בסגנון האם שיניתי את העולם?", או "האם גוגל היא חברה בעלת אופי יהודי?", או "קראתי שאמא שלך רוצה שתסיים את הדוקטורט".<br /><br />לכל השאלות הללו יש מימד של <span style="font-weight: bold;">חנופה</span> מסתערת, של נסיון להכניס את המרואיין למצב של <span style="font-weight: bold;">מבוכה</span> מחוייכת, ועל ידי כך אולי לקבל משהו מעניין בתמורה. זה אולי עובד על פוליטיקאים, אבל לא על גאון מחשבים יבש כמו <span style="font-weight: bold;">סרגיי ברין</span>. הוא לא מוכר קסם אישי, אלא אינטלקט נקי, כוח טכנולוגי וגיבוי של תאגיד ענק.<br /><br />רוב השאלות של לפיד קיבלו, כמצופה, תשובות קרות, מכאניות, כמעט אוטומטיות. ברין מחמיא למדינת ישראל ולרוח החלוצית שלה, מסביר שגוגל הוא תוצר של עבודה קשה והדרגתית, מנסה לחשוב כל הזמן איך אפשר לעשות דברים טוב יותר, ובאופן כללי מאמין שאושר היא מטרה חשובה בחיים. שום דבר חדשותי לא היה בראיון הזה. ולא פלא: רוב השאלות של לפיד היו <span style="font-weight: bold;">אישיות, לא ענייניות</span>.<br /><br />כאשר לפיד שואל על הפגיעה של גוגל באנונימיות של המשתמשים, כמו <a href="http://freedomofsearch.blogspot.com/2008/03/blog-post_23.html">אילנה דיין</a>, הוא מתקשה לרדת לפרטים טכניים ולהציב מול ברין כמה שאלות מציקות. ברין הצליח לחמוק מן המוקש הזה בקלות רבה, בעיקר בגלל שלפיד לא עשה את שיעורי-הבית שלו (מה קורה כאשר אדם גר לבדו בבית, ויש לו חשבון רשום בגוגל?). עצוב לראות איך לפיד ודיין לא מסוגלים להבין את מה שהם שואלים, אלא פשוט מקריאים מן התחקיר.<br /><br />הנה כמה מן השאלות שלא נשאלו בראיון לפיד-ברין:<br /><ul><li>האם <span style="font-weight: bold;">מונופלים</span> הם דבר טוב? אז למה גוגל הוא מונופול בשוק החיפוש?</li><li>האם <span style="font-weight: bold;">משרד המשפטים האמריקני</span> צריך להכריז על גוגל בתור מונופול, ולהגביל את החברה?<br /></li><li>האם העסקה של גוגל עם <span style="font-weight: bold;">יאהו</span> תיצור מצב שבו יהיה רק שחקן גלובלי אחד בשוק הפרסום במנועי חיפוש?</li><li>רבים מן העובדים בגוגל מועסקים במשרות <span style="font-weight: bold;">זמניות</span>. מדוע לא לתת להם מעמד שווה לשאר השכירים?</li><li><span style="font-weight: bold;">הונאת קליקים</span> ברשת התוכן של גוגל הגיעה לשיעור של למעלה מ-20%. איך תפתרו מצב זה?</li><li>גוגל לא מצליחה לכבוש את <span style="font-weight: bold;">השוק הסיני</span>. למה לא לוותר ולאפשר לסינים לעבוד עם מנוע חיפוש מקומי?</li><li>מדוע אין גוגל <span style="font-weight: bold;">סוריה</span>? גוגל איראן? גוגל עירק? גוגל צפון-קוריאה?</li><li>הוגשה נגדכם לאחרונה תביעה על <span style="font-weight: bold;">הטעיית מפרסמים</span><span style="font-weight: bold;">, </span>בגלל הוספה אוטומטית אל רשת התוכן גם כאשר המשתמש לא הציע מחיר. למה שלא תתנצלו, תתקנו את הבעיה ותפצו את המפרסמים?</li><li>המשתמשים לא רוצים שגוגל <span style="font-weight: bold;">תתעד</span> את החיפושים שלהם. למה אתם מתעקשים לעשות זאת?</li><li>מדוע גוגל נכנסת לשוק הפרסום <span style="font-weight: bold;">בעיתונים</span> המודפסים, אם אחרי הכל מדובר בחברת-אינטרנט?</li><li>מדוע <span style="font-weight: bold;">גוגל ישראל</span> בכלל לא מופיעה על <span style="font-weight: bold;">המפה</span> של משרדי גוגל בע�