רדיו פרימיום להמונים

The Cribs

2009-12-15T06:16:00.000+02:00

אז מה אני שומע בימים אלה?
ובכן, גיליתי את The Cribs. יש להקות שזוכות למידה בלתי ראויה של התעלמות. אין שום הייפ סביב הלהקה האנגלית הזאת, למרות שג'וני מאר הצטרף לאלבום האחרון שלהם שיצא השנה Ignore The Ignirant- וכמה שהשם הזה מתאים. סתם מתוך חוסר עניין לא מקשיבים לאלבום המעולה הזה. בהתחלה הוא קצת עוקצני מידי, יש שם לפחות גיטרה אחת יותר מידי, בגלל ג'וני מאר, אבל זה מה שהופך את העסק למעניין. אחלה פוסט פאנק שבעולם.

באנו חושך לגרש - חנוכה שמח !

2009-12-13T22:59:00.014+02:00

אצלנו בבית מדליקים ביחד כל המשפחה נרות חנוכה, ובסוף הברכות כל אחד בוחר שיר של חנוכה. אז איזה שיר אתם הייתם בוחרים, ובעצם מה זה אומר עליכם?

כד קטן הפופי, נר לי נר הפולקי, חנוכיה לי יש הדאנסי, או באנו חושך לגרש הרוקי?

Led Zeppelin- In The Light

Miku Hatsune - Light Song

נבדק ונמצא פרימיום-פסטיבל סיכום העשור:: 2001-00

2009-12-11T00:10:00.014+02:00

Bran Van 3000 ~ Astounded

סוף זה תמיד התחלה !
כל סיכומי העשור מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה- היה כיף !

2009, 2008, 2007, 2006, 2005, 2004, 2003, 2002

תחילת העשור, השנים 2000-2001, הצביעו על מגמה ברורה של מה הולך ומה בא. אמנם ניו-אורדר, לני קרביץ, פלסיבו, דפש מוד, ואפילו סוזאן וגה ורדיוהאד הוציאו אלבומים חדשים בתחילת העשור. גם U2 שרו את Beautiful Day ואליוט סמית' עדין הסתובב בן החיים, אבל זה היה די ברור, שאם הם לא ממש גמרו את הסוס, זו לכל היותר שירת הברבור שלהם. שקירה עשתה אנפלגד, רוקסט, נו-דאוט ועוד כמה להקות בנים הוציאו אלבומים שיהיה לנו על מה להקיא, אואזיס שרו Where Did It All Go Wrong? בון ג'ובי שרו את אלה החיים שלי , בריטני ספירס עשתה זאת שוב, ורובי ווילייאמס רכב על Supreme - וכל זאת רק בשביל להזכיר לנו כמה רע יהיה הרטרו לשנות התישעים, שיתחיל לפי הלוח הנוצרי בשנה הבאה - שנת 2010.

וממש באותה הרגע הפציעו לעולם הסטרוקס והוויאט סטרייפס, מלכי הנוחיות, זירו סבן, רג'ינה ספקטור, ג'יי זי ולילי וויין שבאו לעשות סדר חדש. המלכים מתו.. יחי המלכים החדשים !

וגם קולדפליי, אין מה לעשות חבר'ה, זה גם העשור שלהם והם התחילו אותו בכלל לא רע, חייבים להודות. מי לא נהרס מ- Trouble לחתיכות ? או התלהב מ-Yellow עד דמעות.

אם אחרי עשר שנים אנחנו עדין מבולבלים אז זה ממש אשמתנו, או בעצם באשמת גלגל"צ שנתקעו להם בשנות התישעים. זה לא שהדאנס מת, אבל הוא בהחלט פינה מקום לפוסט פאנק. זה לא שהשוגייזינג נפטר, אבל הוא פינה מקום לטונים יותר רגועים כמו מלכי הנוחיות ורג'ינה ספקטור. זה לא שהצ'ילאאוט חוסל, אבל זירו סבן בהחלט עשו אותו יותר מעודכן. זה לא שההיפ-הופ עבר מהעולם, אבל הוא קיבל חיים חדשים עם ג'יי זי ועם ה-OutKast.

ונתחיל עם ההמלצות המרעננות של מרציאנו:

2000 – The Avalanches – Since I Left You
אז כמה סימפולים מרכיבים את 18 הקטעים ב-Since I Left You? הדעות בעניין חלוקות. המפיק רובי צ'אטר, טוען שבסביבות 3500, אחרים (שספרו!) טוענים שרק אלף, כך או כך, כמות הקרדיטים על עטיפת Since I Left You פשוט מגוחכת.
במשך חודשים ארוכים ישבו צ'אטר ושותפו לעבודה דארן סלטמן, איש איש באולפנו והיו דוגמים קטעים משירים נידחים עד שהגיעה העת לתפילת שחרית. לאחר מכן היו מחליפים ביניהם את הדגימות ומשווים רעיונות - בלי זכויות יוצרים ובלי עניינים – השניים ממילא לא תכננו להוציא את החומרים לאור.
מה שיצא בסוף הוא אלבום מסע עתיר דמיון והשראה, חוצה ז'אנרים ותרבויות. אלבום קונספט, או אם תרצו, מיקסטייפ מושקע במיוחד – שנייה לפני שהמיקסטייפ השתלט על המוזיקה.

2001 – Daft Punk – Discovery
“One More Time”, מכריז צמד הרובוטים הצרפתי בפתיחת אלבומם השני ובכך למעשה פורש בפנינו את כל משנתם הפילוסופית – לא קלטתם? אין שום בעייה, נשמיע את זה שוב (ושוב ושוב) בסוף זה ייכנס ואתם תאהבו את זה!
באלבום הזה Daft Punk הורידו את הרגל מהבס, החזירו את הסינת'ים והווקודרים של תחילת האייטיז, (אותם אלה שישמשו את ג'סטיס וג'סטין כמה שנים אחר-כך) והעבירו את הסיקוונסר למצב Party. ויש גם סיפור עלילה שלא ממש מעניין אף-אחד ואנימציה יפנית – האלבום משמש כפסקול לסרט Intersella 5555 מבית מדרשו של האנימטור Leiji Matsumoto – וכמובן רובוטים בשפע. חבילת דאנס-פופ מושלמתhttp://www.youtube.com/watch?v=6S3ISlvlEbs

ונעבור לאולפן להמלצות שלי (אייל):

Outkast.-.Ms.Jackson.

OutKast – Stankonia- 2000
זהו אלבומם השלישי של הצמד Big Boi ושל Andre 3000, אבל זה האלבום שהכניס אותם לפנטאון. היפ-הופ דרומי בשילוב Fאנק, גיטרות מיבבות, גוספל, סמבה, דראם-אנד-בייס- בקיצור היורשים החוקים של פרינס. האלבום מספר על ממלכת Stankonia הנמצא 7 שנות אור מתחת לאוקיינוס. Stank הוא אופן ביטוי של המילה Stink הדרומי שמשמעותה Funk אבל במובן הרחב, וזה כולל תאוות בשרים הדוניזם וגם מוזיקת פאנק.

Kings of Convenience - Quiet Is the New Loud-2001
בתנועת מספרים משולבת הכניעו את הדאנס בתחילת העשור. הסטרוקס היכו בכל הכוח מכת קרטה נמרצת ומלכי הנוחיות בתרגיל איפון מהיר הפילו את הדאנס על הרצפה. סיימון וגרפנקל החדשים באו ועשו מהפכה שקטה, וגם העלו את סקנדינביה על המפה.
http://www.youtube.com/watch?v=-Iiz4nGw8YQ

Jun Miyake - Mondo Erotica-2001
ובפינת השיגעון הפעם: מוסיקאי ג'אז-קלאסי יפני (שגם מלחין לפרסומות) ושעושה מוזיקה אלקטרונית ארוטית, בצירוף כלי נגינה קלאסים, וכל זה בצרפתית. את הדיסק הזה שמעתי הרבה בתחילת העשור, הוא קצת כמו פסקול של סרט. זה אמור לפעול על אזור החשק, אבל בד"כ זה דווקא עובד על אזור השכל. יכול להיות שקצת רציתי להרגיש מיוחד, אבל גם אתם יכולים. והשיר Sus-Pecte להיט ! הוא על נשיקה אירוטית תוך כדי נשיכה ודימום קל, משהו כזה: לא לנסות בבית !

JAY -Z - The Blueprint-2001
האמת שהקשבתי ולא התלהבתי, אבל אם הוא פה אז שישאר. אלבום היפ-הופ שיושב על סימפולים של קטעי סול, אבל בכל זאת דברני מידי לטעמי, אבל אהוד מאד על חובבי המגזר. בלי לספור יותר מידי, ג'יי זי כנראה עשה הכי הרבה שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים בעשור הזה, ויוצא שהוא הילד השחור הכי מקובל בכיתה של האינדים החנונים.
http://www.youtube.com/watch?v=LUg7G3CPos0

The White Stripe - White Blood Cells-2001
עוד רבות יתואר, יסופר ויושר אודות הצמד הלא ברור הזה שעושה מוזיקה כל-כך קליטה מגיטרה ותופים. בסוף הם לא אח ולא אחות וגם לא בת דוד. לפעמים יש קטע שתופס, כנראה שהיה צמא למשהו שדומה לפיקסז, קצת פוסט-פאנק וגיטרות אחרי כל הדאנס והפאנים הנוראיים של שנות התשיעים (בעצם פאנים הם תמיד נוראים – למה בכלל עושים אותם?). בזכות הוויאט סטרפס למושג אינדי יש עוד אישהו משמעות.

Zero 7 - Simple Things-2001
בתור ניסיון של שני תלמידים לסאונד לייצר מוזיקה, אפשר לומר ללא ספק שזירו סבן הצליחו מעל למשוער, מסחרית בוודאי וזה גם נשמע לא רע. הבעיה שלי עם זה שקצת חסר לזה נשמה. אבל האסתטיות והרעננות במקרה הזה הצליחו. נמצא הרחק מאחורי בק ווילקו אבל עדין הקשבתי לאלבום הזה לא פעם, והצלחתי להנות ולא להירדם (רישעות לשמה - ואל תדאגו הם לא ישארו ליגה בגלל זה)
Air - 10000 Hz-2001
לא נעים להגיד, אבל עד היום לא מצאתי צורך לבדוק ממש לעומק את האלבום הזה.

ולסיכום של שוגייזר, שהגדילה לעשות:

The Strokes -Is this it- 2001
מאחר ויש סיכוי טוב (בלי נדר) שלא אוציא רשימת סיכום עצמאית לעשור הזה, אני יכולה לצאת בהכרזה חגיגית פה ולומר כי בראש רשימת 2001 שלי עומד גם הרכב העשור שלי- הסטרוקס. זהו העשור שבו הגעתי לגיל שלושים והיחס שלי למוזיקה התחיל להיות מושפע באופן שאינו משתמע לשתי פנים ליחס שלי לגיל שלי , ואפשר לראות את זה בהרבה פוסטים שלי.
בכל מקרה, הסטרוקס הם אולי היחדים שלא מעוררים אצלי את הצורך להתנצל , להתגונן ,או להיות מרירה. הנה הרכב צעיר , שעושה מוזיקה צעירה , ונכון- לא הומצא פה שום גלגל, אבל לי זה מרגיש אמיתי וחי וטבעי לגמרי ולא פוגע באינטיליגנציה שלי או בחתירה התמידית לאותנטיות. גם שני האלבומים שבאו אחר כך היו מצויינים , אשמח לשמוע מהם עוד בעתיד.
אז הנה קריאת האח להרכב שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי!
בחרתי להכניס לרשימה עוד שני אלבומים שבעיניי היו חדשניים בשנה הזו , ולא ,אני לא מתכוונת ל The Best of Bananarmama שנמצא אצלי בריפיט במערכת:

Gorillaz –Gorillaz - 2001
דיימון ולהקתו הם כנראה אושיות הניינטיז שלי אבל הנה גם בעשור הזה הוא לא מפסיק לחדש ולהפתיע , עם הרכב וירטואלי מיוחד במינו.

Prefuse 73 – Vocal Studies + Uprock Narratives-2001
אלבום רענן וייחודי שיצא באחד הלייבלים האהובים עליי בהיסטוריה - WARP היפ הופ -גליצ' איכותי

שנת 2000: אוי כמה שהשנה הזו קשה מחד וכיפית מאידך לסיכום. זה לכתוב על 2000 ולהרגיש כמו ניינטיז. בשנה הזו מרוכזות כמה מיצירות המופת שלי של כל השנים ולכן אני משתדלת להיות מאד ממלכתית בבחירות שלי פה ולהניח רגע בצד את ההרכבים שגורמים ללב שלי לנתר לא משנה מה יוציאו תחת ידם.

במקום הראשון-
The Doves – Lost Souls -2000
סוג של קלאסיקה מודרנית. מרגיש לגמרי מקורי ועושה את הדבר שלו.
אחר כך עקבתי אחריהם פחות ופחות אבל להקות יכולות רק לאחל לעצמן אבלום פריצה משובח כזה.
http://www.youtube.com/watch?v=v7PLLc3-ueM&feature=fvw

עוד מצויינים:
Clinic- Internal Wrangler-2000
עוד אלבום חדשני מאד וגם בועט ואחר. אני אוהבת את השירה של הסולן פה ,סוג של אנטי גיבור. אני לא זוכרת את מי הם חיממו פה בארץ , אבל הייתי בהופעה הזו -בדיוק בתקופה של האלבום המשובח הזה.
http://www.youtube.com/watch?v=eP2GDPNnUXc

Yo La Tengo -And Then Nothing-2000 Turned Itself Insider Out
אז כן ,כנראה שכל אלבום של יו לה יופיע אצלי במצעדים, ולכן האלבום הזה לא מופיע במקום הראשון של 2000 , למרות שזהו אחד הטובים שלהם והאהובים עליי.

Parachutes-2000 -Coldplay
גם אם נשמע מאוס כיום, הוא היה סוג של פלא מזוכך בזמנו. האלבום שהתחיל את הכל , כולל התפוח וגבינת .

Thirteen Tales From Urban Bohemia-2000 The Dandy Warhols
אלבומם הטוב ביותר של הדנדיז

בזירת הצפצופים והחריקות:
Gas- Pop-2000
אמביינט מופתי ממיטב המסורת הייקה פוצית של וולפגנג ווייט הבלתי נלאה

Vladislav Delay: Multila Two Lone Swordsmen - Tiny Reminders-2000
אנדרו וות'ראול -מפיק העל האגדי והאינטליגנטי ביותר חובר לקית' טניסווד , עוד יצירה משובחת מבית
WARP

אני חושב שמיצינו לא? אז, זהו.. שלא!

בקרוב מצעד העשור (רק טבלת סיכום רזה) וגם הסיכום של 2009, ואם יהיה לי כוח אז גם מצעד של הלהיטים של 2009.

נבדק ונמצא פרימיום - פסטיבל סיכום העשור:: 2002

2009-12-07T14:25:00.006+02:00

העשור הזה מזכיר לי בדיחה ישנה על ילד שניגן על תו אחד של הפסנתר הרבה פעמים, ואביו התעצבן עליו ואמר:" אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על שיעורי נגינה, וזה מה שבסוף אתה מנגן? תקשיב לבן של השכנים שלנו, איך שהוא מנגן מנגינות עם כל הקלידים !!!" אז הילד ענה בלי להתבלבל:" אבא אתה לא מבין...הוא מחפש... אני כבר מצאתי !"
אז כנראה ששום דבר חדש לא הומצא בעשור הזה, כי האנושות כבר מצאה מהי מוזיקה טובה, ועכשיו היא רק חוזרת עליה שוב ושוב. ובכל זאת בשנת 2002, לדוגמא, ישנם כמה יצירות מופת מוזיקליות, אלבומים לכל החיים, שאני לא בטוח שהיו יכולים להיווצר בעשור אחר.
פסטיבל סיכום העשור ממשיך במלוא העוצמה. וגם הפעם בפסטיבל סיכום העשור הפתעה !!!
גיסנו מרציאנו הצטרף לסיכום העשור, ונותן את הזוית המיוחדת שלו (וכולם ביחד: "אוהבים אותך מרציאנו!") :

2002 – RJd2 – Deadringer
Deadringer היה אחד מאותם רגעים קסומים, בהם נופל לידיך אלבום ואתה אומר לעצמך: “אז ככה מוזיקה צריכה להישמע! (למה לא כולם עושים ככה?)”. הטכניקה מוכרת: העלאתם מן האוב של שירי סול נשכחים והלבשתם בביטים וסאונדים עכשוויים. כמה מרגש זה יכול להיות? Rjd2 מוכיח , במגע של קוסם, שזה יכול להיות מרגש מאוד.
אלבום נוטף מלנכוליה ואירוניה עצמית, סימפולי שירה יבבנית וסינת'יסייזרים מייללים וגם כמה שיתופי פעולה מצויינים עם Mc's מוכשרים (copyright, blue print) כשכל ביט וכל ברייק נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות. מאסטרפיס אמיתי - אינסטרומנטל היפ-הופ במיטבו. אחר-כך באו "בזק", לקחו את Ghostwriter וגזלו מאיתנו גם את רגע החסד הקטן הזה.

ולהמלצות שלי (ואני יודע לנגן על תו אחד בפסנתר):

Beck -Sea Change
אני לא חושב שיש רשימה אחת שמסכמת את העשור הזה, ושבה נעדרים האלבומים האלה של Beck ושל Wilco (חוץ ממצעד העשור של המוזיקה העברית). זהו "תור הזהב" של האלטרנטיב קאנטרי. האלטרנטיב קאנטרי לא הומצא בעשור הזה, להיפך האלבומים האלה הרגו סופית את המושג הזה, כיוון שבק וג'ף טווידי יצאו למסע אחר. אני כל-כך אוהב את האלבום Sea Change, השלמות שבו נובעת מכך שהוא פועל על הראש ועל הרגש בעת ובעונה אחת, כמו לשכב עם מי שאתה אוהב באמת. ובאמת זה אלבום שנכתב בעקבות פרידה של בק מאהובתו, וכנראה שבשל כך יש בו כל-כך הרבה רגש. אם יש לי איזה טופ 50 של כל הזמנים אז זה אחד האלבומים. קחו למשל את Lonesome Tears, שהיה יכול בקלות להפוך לשיר אהבה סוג ב' עם מילים כמו: "דמעות של בדידות, אני לא צריך אותן יותר", בפועל זה ממריא להיות שיר בסגנון מוריסי עם גיטרות סטייל ג'וני מר. הסוד הוא כנראה בכנות והבעה המוזיקלית שבאה מהקרביים - כי אין דרך אחרת להסביר מדוע Guess I'm Doing Fine לא נשמע פתטי. נראה אם יש מישהו שיכול לעמוד בפני הבס של Paper Tiger המייבב, ובשיר הזה הוא נשמע דואב באופן הכי מורכב שבו אפשר לתאר כאב. אני לא יודע איך קוראים לחמודה שנפרדה ממנו, אבל אני רוצה למסור לה: "תודה..ויש עוד אלף כמוך !!"

Wilco -Yankee Hotel Foxtrot
עוד אחד רגיש ומוכשר עד כאב - הוא ג'ף טווידי, מוילקו. כמו באלבום של בק, גם כאן הבסיס הוא מוזיקת פולק שלובשת ופושטת צורה והופכת למשהו אחר בכלל, וגם כאן כמו במקרה של Sea Change, ישנה הצלחה מסחרית גדולה, למרות (?) התעוזה. כבר בתחילת האלבום ג'ף טוויד מצהיר: "אני מנסה לשבור לכם את הלב", למרות כל הדיסוננסים המכוונים בשיר הזה הוא מצליח, ועוד איך! משפטים כמו: "אני רוצה להתקשר למשפחתי להודיע שאני אבוד על המדרכה", או "distance has no way of making love understandable". או: Our love is all of God's money - שזה כל-כך אמריקאי לחבר בין כסף לאהבה, אבל בצורה כל-כך פואטית שבה לספור שטרות ולבכות תוך כדי, ועם נאיביות כמו בשיר War on War. ובשיר "האפר של הדגל האמריקאי", הוא אומר All my lies are always wishes, ומביא סולו גיטרה שאתה לא יודע מה הוא יותר משורר המאה (שרק התחילה) או היורש של אריק קלפטון. ויש גם אופטימיות ושמחה לא ברורה כמו בשיר: Pot Kettle Black.

The Flaming Lips -Yoshimi Battles the Pink Robots
יש כאלה שטוענים שזה לא אלבום קונספט, כי לא כל השירים ממש מתחברים לסיפור, אבל זה ממש לא משנה, מהעטיפה ושם האלבום, ומהרצועה הראשונה שהיא Fight Test, ולהמשךOne More Robot/Sympathy 3000-21 ולשירי הקרבות של יושימי ברובוט הורוד, אי-אפשר להתבלבל. הם מצליחים להיות רוקיים ועם זאת עתידנים . הילדים שלי אוהבים את האלבום הזה כאילו מדובר באיזה משחק מחשב, והקצה בחרו בהם כאלבום הטוב יותר של 2002, שיהיה להם לבריאות. אני מאד אוהב אותו בכל מקרה.

David Bowie - Heathen
זה כנראה האלבום האבוד של דיויד בואי. זה היה אמור להיות אלבום קאמבק, ולא שדיויד בואי התקמבק ממנו, אבל האלבום הזה ממש טוב, ולא מוכר באופן מפתיע, אפילו שהוא מכר 2 מליון עותקים בכל העולם. מה יש להוסיף: שהוא נשמע יותר כמו אלבום קאברים מאשר אלבום של דיויד בואי (ובצדק יש שם קאברים לפיקסז, לניל יאנג ועוד). שכדאי לכם להקשיב לדיויד בואי שאינו יומרני ועושה "סתם" מוזיקה טובה. ושהשיר "כולם אומרים היי " - מוכיח שעם הגיל מתרככים (זה שיר שדיויד בואי כתב- קשה להאמין).

The Polyphonic Spree-The Beginning Stages of
הפוליפוניק ספרי נשמעים כמו התפרצות פוליפונית של כלי מיתר וכלי נשיפה, על איזו נגזרת של החיפושיות. להקת רוחניקים שעושים רוק סימפוני. להקה של 10 זמרים וזמריות ועוד איזה 10 נגנים או יותר. אתם מבינים לבד שעצב ומלנכוליה לא יכול לצאת מזה, רק מוזיקה שמחה ומלאת בריאות נפש באופן מדאיג. אני מאד אוהב את זה.

Raphael Saadiq - Instant Vintage
יש לו סיפור מאד מעניין, לרפאל סאדיק, והוא משמיע אותו ישר בשיר הפתיחה של אלבום הבכורה אינסטנט וינטאג', מספיק שנספר שחמישה אחים שלו נהרגו בתאונת דרכים. הוא ניסה לייצר סגנון שהוא קרא לו: גוספודליק סול. בתכלס הוא עושה נאו-סול וגם רטרו סול נהדר. האלבום הזה הוא מעט בוסרי אבל זה היופי שלו, בסה"כ יש בו המון שירים נפלאים.

Norah Jones
אח"כ היא הפכה למלכת הבורגנים ולנורא ג'ונס (ציטוט של גון בן-ארי), אבל בהתחלה היא נתנה שיעור באיך עושים עירבוב של מוזיקה שחורה וקאנטרי בלי שיקראו לזה רוקנרול, וזה היה נפלא. והיא חמודה בעייני בכל מקרה.

וגם ההמלצה של שוגייזר האלופה, שבדיוק עברה דירה עם הבלוג שלה:
Interpol - Turn on the bright lights
אני בוחרת את Yankee Hotel Foxtrot של וילקו כאלבום השנה של 2002. זו לא בחירה מובנת מאליה. היא אולי קצת מחאתית . היא בחירה שכל תפקידה למנוע בחירה של אלבום השנה המתבקש מאליו של אינטרפול. לאלבום של אינטרפול יש כמה יתרונות מאד בולטים לעומת זה של וילקו; הוא סוחף, הוא כריזמטי , הוא חי מאד. אפשר אפילו לומר שההשוואה בין האלבומים היא לא כוחות ובכל זאת, לוילקו יש משהו שלאינטפרול אין- וזו כנות . וילקו עסוקים באיך לעשות מוזיקה ואילו אינטרפול במה NME יביא אותם הכי מהר לכותרות של פיצ'פורק, ובכל זאת Turn on The Lights הוא אלבום מופתי . הוא שייך לפנתאון הוא קולע מחדש עם כל ההאזנה.
http://www.youtube.com/watch?v=ckPSAy4CwvY

אלבום נוסף המומלץ ע"י שוגייזר:
Hot Hot Heat-Make up the breakdown
האהוב עליי מאד - הקיור פוגשים את ריק אוקייזיק(וכשחושבים על זה, גם לא מעט את סטרוקס) באלבום שהותיר מעט מאד רושם על הזכרון הקולקטיבי , אבל הנה בכל זאת שיר מצויין משם
http://www.youtube.com/watch?v=6E7Tz_U-O8Y

ועוד ערימה של אלבומים מומלצים ע"י ידידתנו אורית@ אנינת הטעם (אפשר לכתוב עוד פוסט שלם רק מזה):
Faultline - Your love means everything
Low - Trust
Cinematic Orchestra - Every Day
Peter Murphy - Dust
Spoon- Kill The Moonlight
Experimental Aircraft - Love For The Last Time
Hooverphonic-Jackie Cane
Kurt Wagner & Josh Rouse - Chester
Lambchop- Is A Woman
Air - Everybody Hertz
Azure Ray - November
Baxter Dury- Len Parrot's Memorial Lift 2002
Archive – Me You All Look The Same To
Boards Of Canada - Geogaddi

בזה נגמרו ההמלצות החמות, אבל יש עוד כמה אלבומים שחייבים להזכיר, אז נקרא לזה ה-B-SIDE של הסיכום:

Regina Spector -Songs
איזה כיף שאוהבים אותך. יש משהו כייפי ביהודיה הזאת שאוהבת אותנו ואנחנו אותה. זה דבר מיוחד, אין לנו את זה עם וודי אלן, פעם היה לנו את זה עם הרבה גדולים כמו דני קיי, לאונרד כהן ולאונרד ברנשטיין, אבל עכשיו יש רק אותה ואולי סטיבן שפילברג ועדין לאונרד כהן. והיא גם עושה מוזיקה טובה, כאילו שהיא מישהי מהמשפחה שמנגנת שירים. למען האמת אני לא מכיר את כל האלבומים שלה, וגם לא את זה ממש לעומק, אבל השיר סמסון ששמעתי איזה אלף פעמים, עושה לי את זה, ויש עוד כמה שירים כאלה.

Coldplay A - Rush of Blood to the Head
חדי האוזן הרגישו כבר באלבום הזה שקולדפליי אינה רדיוהאד, ושהיא אינה להקת מוזיקה אלטרנטיבית כלל, אלא להקה לכל המשפחה, שבעצם עושה מוזיקת פופ דביקה. זה לא רע, קצת פחות חזק מסופרגלו, אבל עובד (שוב רישעות).

Sigur Rós- ()
האלבום הזה של סיגור רוס זכה לכל-כך הרבה תשבוחות שאני לא יכול ממש להתעלם ממנו, אבל אותי הוא משעמם. בניגוד לאלבומים אחרים שלהם. זה אלבום מונוטוני באופן יותר מידי מאתגר.

Santna - Shaman
סנטנה מתבגר יפה, שלא לומר מזדקן יפה, בראש הפוסט שיר יפה שמן הסתם אתם מכירים. לעשות את אותו הדבר כל הזמן ובכל זאת להישאר רלוונטי. בחיי שצריך כישרון גדול בשביל זה, ויש לו.

Robbie Williams - Escapology
יש לי המון הערכה למיינסטרים טוב ולפופ טוב. עזבו הערכה - אני אוהב את זה כשזה טוב. רובי וויליאמס הוא שארית הפליטה של להקות הבנים משנות התישעים, והוא עושה מוזיקה טובה. אני אוהב את זה, שהוא ציני כלפי כל הכוכבות שלו. זה לא בדיוק אלבום מומלץ. רק שיר אחד יפה.

עוד הוציאו אלבומים: קיילי מינו, ברוס ספרינגסטין , פט שופ בוייז, אואזיס, גרין דיי, ויטני יוסטון , שירל קראו, קאונטינג קראו, וג'וני קש שהוידאו למעלה זכה לוידאו השנה של MTV.

נבדק ונמצא פרימיום - מנה אחרונה

2009-12-03T20:00:00.007+02:00

השנה עוד לא נגמרה, ובטח שלא נסתיימה (מה בדיוק ההבדל?), יכול להיות שעוד יצא איזה אלבום מעניין, או איזה שיר ששווה, אבל יותר סביר להניח שנסבול בעיקר משירי כריסטמס בזמן הקרוב, משהו שבוב דילן מוציא או משהו כזה. אז זו ההזדמנות להתענג על המנה האחרונה של השנה.

שני מיקסטייפים !!!

עם המון שירים שחלקם הופיעו פה לאחרונה, אבל את רובם לא הספקנו לשמוע ביחד השנה. שירים שעדין לא בטוחים בעצמם שהם כבר קיימים, אבל חייבים להקשיב להם !!! אני מקשיב למיקסטייפים האלה כבר שבועיים ומרגיש בעננים, אז גם לכם מגיע שיהיה לכם נעים (מי ששם לב למשקל ולחרוזים בפוסט הזה, מוזמן להתעלם מכך):

דיסק 1 - מנה אחרונה

דיסק 2- מנה אחרונה

מה יש בדיוק במיקסטייפים האלה?
Delorean, Memory Cassette, Surfer Blood, Choir of Young Believers, Crayon Fields, Tap Tap, Afternoon Naps, Allie Moss, Atlas Sound, Division Day

ובדיסק השני?
Free Energy, Frightened Rabbit, The Heavy, I Like Trains, Local Natives, Starlight Mints, Suckers, The Cribes, To Kill a Pety Bourgeoisie

איזה מיקסטייפ כדאי להוריד קודם?
נורא קשה לי להחליט. הדיסק הראשון מתחיל חזק, אבל אחרי השיר הראשון, יש שני שירים רגועים ואח"כ שוב שירי רוק אינדי קצביים ושוב משהו רגוע, וכן הלאה, והדיסק השני הוא רצף מושלם, שאני לא יודע איך בכלל להתחיל לתאר אותו.

מה קרה? למה מגיע לנו כל הטוב הזה?
האמת שזה יצא די במקרה. נאספו המון שירים על הארד-דיסק, הוא התפקע מעצמו, וכרע ללדת את המיקסטייפים הנפלאים האלה. אני אפילו לא סידרתי את רצף השירים רק סיננתי 25 שירים מתוך איזה ארבע מאות.

בשבוע הבא הסיכומים האחרונים של העשור - כדאי לבוא !!!

וגם סרטון וידאו סקסיסטי ובוטה, שראוי לגינוי ולהערצה של בחורה שאוכלת גלידה - ראו הוזהרתם !

חלום 3: Surfer Blood - רוכבים על גלים

2009-12-02T06:01:00.005+02:00

עוד סיבה לכך שאני מרחף כבר כמה ימים היא אלבום הבכורה של Surfer Blood. אסטרו קוסט אמור לצאת רק בעשור הבא, אבל הוא בהחלט מתאים כאקורד סיום נאה, ואפילו מושלם לעשור הזה.

אם יש דבר שהופך משהו לצעיר, זה שהוא לא לוקח בחשבון את כל מה שכתבו לפניו. Surfer Blood עושים מוזיקה שהיא בין המכביז לבין גריזלי בר, או בין ניו-אורדר לבין (כמה לא מפתיע) הביץ' בוייז. כך יוצא שבסוף העשור הזה אנחנו בעצם חוזרים לא רק לשנות השמונים, אלא בעצם לשנות השישים. ואם לעסוק קצת באריכולוגיה, אז בשנות השמונים טענו שהסמיתס עושים מוזיקה שהיא רטרו לשנות השישים, ובאלבום של Surfer Blood יש עוד הרבה מאד צלילים בגווני סיקסטיז בוהק, אבל יש בו גם קטעים שמזכירים את השינז ואת קורסיב.

היופי הוא שכל העושר הסגנוני שסרפר בלאד מסתמכים עליו לא מכביד עליהם כלל. האלבום Astro Coast הוא רצף של שירים שנשמעים כמו פרץ יצרתי רענן וטרי. מה שעוד נחמד באקורד הסיום הזה שהוא כולו אינדי טהור. מדובר בילדי קולג' מפלורידה, שהקליטו את כל האלבום בחדרם במעונות. לא גדול?

Surfer Blood - Floating Vibes

Surfer Blood - Swim

חלום 2: The Heavy - מה זה קלים

2009-11-30T06:13:00.004+02:00

The Heavy אוהבים להוציא אלבומים בסוף שנה. לא מבין מה בדיוק ההיגיון, אבל ככה זה. הם עושים מיקס של מוזיקת גיטרות פריכה בסביבת עבודה Fאנקית. יש במוזיקה שלהם רמזים לכל: לד זפלין, ג'יימס בראון, פרינס, לני קרביץ. ייפי! גלידה כל הטעמים עם קצפת !

אהבתי יותר את אלבום הבכורה שלהם משנת 2007, שבו היתה יותר מקוריות בשירים, אבל גם האלבום החדש מעולה, למרות שהוא מתבסס על רפליקות מהעבר. לדוגמא החיקוי של חטיבת הקצב של הקלאסיקה I Put A Spell On You של Creedence Clearwater Revival, בשיר Short Change Hero, כאילו שזה היה שיר המשך שלו, או המקצבים של סקס מאשין בשיר Sixteen.

בכל האלבום יש הרגשה של סגנוניות מוקפדת, קצת כמו בסרט של טרנטינו, ואפילו יש כאן כמה גיטרות המזכירות מוזיקה ממערבוני ספגטי. אני לא הייתי מגדיר את The Heavy בגדר חקיינים, הם אמנם לא ממציאים שום דבר חדש, אבל החיבור שהם עושים בין סגנונות עובד יפה, ולכן האלבום The House That Dirt Built - מומלץ !

השיר הזה, ברמיקס הזה מטריף אותי:
The Heavy - How You Like Me Now//Joker Radio Edit

וכאן תשמעו איך בד"כ נשמע האלבום הזה:
The Heavy - Short Change Hero

חלום 1: Atlas Sound

2009-11-29T06:13:00.002+02:00

כאמור אני כבר שבוע מרחף באויר, בעיקר בגלל מוזיקה טובה (הייתי גם באירוע מאד טוב, ופגשתי שם הרבה אנשים טובים, וזה עשה לי טוב על הנשמה). בזמן האחרון אלכוהול וסקס לא משפיעים עלי כמו פעם, אז נשאר רק מוזיקה וספורט - ממש נהייתי רוחני.

אז נתחיל ב-Atlas Sound. זה פרוייקט של Bradford James Cox, סולן הלהקה האמריקאית הפסיכדלית Deerhunter. משום מה באתר מייספייס של Atlas Sound הוא מסווג את המוזיקה כגארג', פאנק ומוזיקה דתית. אז יש בזה משהו מיסטי, בעיקר אמביינטי, גיטרות אקוסטיות לצד אלקטרוניקה רכה. אני מניח שכל מי שאוהב דאנס, וכל מי שהוא די-ג'יי יאהב את זה. ועכשיו יצא ל-Atlas אלבום חדש שנקרא Logos. בסה"כ לא מושלם, אבל שני השירים שהבאתי לכאן ממש טובים. למעלה וידאו של הקטע החלומי Quick canal. ולמטה שיר שהוא יותר פופי ומאד יפה כמו חלום. נו.. זה חלום זה לא אמיתי.

Atlas Sound Ft. Noah Lennox - Walkabout

נבדק ונמצא פרימיום - החגיגה שלא נגמרת

2009-11-26T17:24:00.007+02:00

החיים האלה הם וואחד חגיגה שלא נגמרת. כבר שבוע שאני מרחף בגובה של מטר מעל פני הארץ. אני מרגיש בעולם אחר, במציאות ... בעצם זו לא מציאות, זה חלום! יש המון מוזיקת אינדי צעירה וחדשה שאני מקשיב לה עכשיו, אני מתלבט איך להעביר לכם את הכל, כמה פוסטים? אולי במיקסטייפ, בקרוב. אז תתכוננו להמון מוזיקה חדשה וגם לסיכומי עשור, בינתיים קבלו מקדמה קטנה קצת יותר פופית והרבה יותר מושפעת משנות השמונים, אבל שווה:

1. למעלה הצמד השבדי The Sound of Arrows בשיר חדש. לפני כחצי שנה השמעתי כאן את MAGIC הקסום שלהם, ועכשיו הם לקראת אלבום חדש בחסות הלייבל שהוציא את פאשיין-פיט. זה לא ממש דומה אבל...
2. אלי גולדינג היא זמרת פופ בסגנון של קייט נאש אבל אפילו יותר מתקתק, באותו לייבל ממש.

3. מרינה והיהלומים עושה מוזיקה שמזכירה לי את קייט בוש, קצת יותר תיאטרלי. גם כן כיכבה כאן בתחילת השנה, עדין מאותו הלייבל.

4. פטריק וולף הוציא אלבום השנה, פופ אייטזי משהו מלודרמטי, אבל זה יפה. אפשר לצחוק על זה, אפשר להנות מזה. אני דווקא אוהב את השיר והוידאו הזה. Patrick Wolf - Damaris.

5. ומהי מוזיקת אינדי אם לא אנשים צעירים שמנגנים מוזיקה שמחה מהלב, מבלי לדעת לנגן יותר מידי.

זה ציפור? זה מטוס? לא זה סופרבק !

2009-11-25T06:03:00.002+02:00

סוף זה תמיד חגיגה! אנחנו בסוף של 2009 וגם בסוף של העשור הזה, ויש עוד הרבה מאד דברים, ובעיקר הרבה מאד מוזיקה שאפשר לחגוג עליה. אני בעיקר מתכוון לכמה וכמה מקורות שיש לי, ושדי זנחתי, וגיליתי שיש בהם יבול בכלל לא רע (כמו שהיה פה אתמול).
אבל בינתיים קרה אירוע ממש מוזר. סופרבק חזר !
אני לא יודע אם זה אוונטגארד, או ארט רוק, או פרוג רוק, לפרקים זה מזכיר לי את הביטלס, קינג קרימזון, ואת.. איך קוראים להם? ..אה! פינק פלוייד. בעל הבית השתגע !
כל הרעיון הוא הומאז' למוזיקאי אמריקאי מופרע בשם הארי פארץ' שחי בין 1901-1974 ופיתח סולם מוזיקלי בן 43 מיקרוטונים. רוב המוזיקה שהוא יצר נוגנה על כלים שהוא פיתח. ביצירה של בק (ואין דרך אחרת לקרוא לדבר הזה), אין לדעתי זכר למיקרו טונים, זה בעיקר קולאז' מוזיקלי בן 10 וחצי דקות, שמשום מה למרות כל הבלגן שבו נשמע מאד קליט, ולא מתיש. עושה חשק לשמוע שוב ושוב.
לאור אלבומי הקאוורים הדי משעממים (אותי) שעושה בק בזמן האחרון (ושיהיה ברור- אם הוא נהנה מזה אז שיהיה לו לבריאות), לא התכוונתי כלל להאזין לקטע הזה, אבל לאחר שהקשבתי לו דווקא אהבתי. אזהרה: בהאזנה השניים-עשר זה נמאס! מה שאומר שבזבזתי על זה למעלה מ-120 דקות.

Beck - Harry Partch

כל אהבתי - בעירום רהיטים

2009-11-23T20:47:00.000+02:00

All My Loving, טוב אלה לא הביטלס אלה Valley Lodge האמריקאים שעושים וידאו עם הרבה "עירום רהיטים" שיכול להצחיק את האנגלים שבינכם. זה גם שיר חמוד.

שחור לבן

2009-11-22T05:37:00.000+02:00

האירוניה היא שדווקא סרטון הוידאו המעניין של השיר הזה גרם לי להתעלם ממנו. זה יותר מידי אייטיזי, אבל זה שיר יפה. השבוע הקשבתי לו בלי לזכור את הוידאו והוא כבש אותי.

Wolf Gang - The King And All Of His Men

נבדק ונמצא פרימיום: עולם שחור

2009-11-19T20:58:00.013+02:00

"המוזיקה השחורה המושמעת ברדיו האינטרנטי NPR מחולקת ע"פ ראשי התיבות DORF, שזה אומר : Dead כמו מייקל ג'קסון, Old כמו כל כוכבי מוטאון, Retro כמו לני קרביץ ו- Foreign כמו הילדים של בוב מארלי".

זה לא בדיוק ציטוט, אלא יותר סיכום הדברים של מאמר שנכתב במגזין Slate לפני כחודש. המגזין מציין שמגמה זו הפוכה לכך שבראש המצעד הבילבורד האמריקאי עמדו כמעט בכל שנת 2009 (חוץ מפעם אחת) שירים של מבצעים שחורים או נשים או להקות מעורבות של שחורים ולבנים. זה לא היה הטריגר לשבוע "עולם שחור" שאנחנו חוגגים פה, סתם גיליתי את זה על הדרך.

1. למעלה רפאל סאדיק בוידאו חדש של Staying in Love מתוך האלבום הגדול שיצא שנה שעברה.

2. ריאהנה באלבום חדש וטוב. אין בו משהו יוצא מן הכלל, רק R&B הכי טוב שיש היום בעולם. וכאן היא שרה יחד עם Jay Z מתוך הופעה.

3. גם Jay- Z הוציא אלבום חדש השנה, Blueprint שכבר הוכתר ע"י המגזין NME כאחד מאלבומי העשור! Jay-Z הוא כנראה הראפר הכי מקובל על ילדי האינדי, ובלי לספור יותר מידי, אפשר לומר שהוא המוזיקאי ששיתף פעולה עם הכי הרבה מוזיקאים, והיה אורח בהכי הרבה הופעות ואלבומים. הוא משדר רוח חדשה של היפ-הופ אבל דווקא ב-Blueprint הוא מנסה להראות שהוא ראפר הארדקור כמו כולם. אי-אפשר לספור את כמות הפעמים שהוא אומר "שיט" ו/או "ניגר" באלבום הזה, ואני לא חושב שמישהו שאינו חובב מוזיקת היפ-הופ יכול לחגוג עליו, אבל השיר הבא נקי יחסית והוא אפילו בפלייליסט המושמץ (שדווקא התשפר לאחרונה).

4. מוזקאים כושים ובעיקר מוזיקאיות כושיות וגם סתם זמרות כושיות (בעצם אין סתם זמרות כושיות) רומזים לנו, ובעיקר רומזות לנו, שיש סקס אחר. אי-אפשר שלא להתרשם מביונסה, שקירה ושות'. הן כולן נוטפות סקס ומעוררות טסטסטרונים (הוסיפו או הורידו ט' או ס' כאוות נפשכם). בקיצור אין תלונות.

5. חוץ מטום וייטס שהיה פה השבוע, אפשר להזכיר את ג'אמי T ודה סטריטס שהם לבנים שעושים מוזיקה שחורה, אבל לא בדיוק, אך גם וומפייר ויקאנד עושים בעצם מוזיקה שחורה, ועכשיו יש להם שיר חדש לקראת אלבום חדש.

6. The Very Best הם הרכב שעושה מוזיקה שמזכירה את המוזיקה של ומפייר ויקנד, וגם להם יש אלבום חדש. כאן למטה זה רקע מוזיקלי, למה שנראה קטע מתיחות של סטרפטיז עם בגדים ביפן - אכן סקס אחר.

.

7. קייפ מאלון הגיטריסט של TV on The Radio (שזה כמו רדיו באינטרנט) הוציא אלבום סולו תחת השם Rain Machine, אהבתי מאד ובעקבותיו חזרתי להאזין לאלבום של להקת האם שיצא שנה שעברה. פתאום זה נשמע הרבה יותר טוב. כנראה שהיו יותר מידי דברים טובים בשנה שעברה ולא הספקתי לעכל את כולם.

ועוד הזכיר לי קייפ מאלון את Grampall Jookabox שהוציא אלבום וודו עם אפרוביט מגניב. גם את Bon Iver שמעתי כמה פעמים השבוע, אבל זה בלי שום קשר.

שתהיה לכם פרימיום של שבת :-))))

עולם שחור 3: מכונת הגשם

2009-11-18T05:48:00.003+02:00

Kyp Malone הוא הגיטריסט של TV on The Radio, וגם הוא כמו קזבלנקס עשה פרוייקט צד, במקרה שלו תחת השם Rain Machine. כמו במקרה של קזבלנקס שנשמע כמו וריציה של הסטרוקס עם שידרוג מתקדם של קלידים ומכונות תופים, גם Kyp Malone נשמע כמו ורציה של TV on The Radio, אבל בניגוד לקזבלנקס שמוסיף איפור ומסכה למוזיקה של הסטרוקס ועושה משהו יותר מתקדם מלהקת האם, קייפ מאלון עושה אלבום שחופר בנשמה העמוקה ומוציא את כל שדי הוודו של להקת האם החוצה. עם תספורת אפרו הכי שנות השישים וזקן של היפי מזדקן (או של ש"סניק) הוא מדגים לנו איך TV on The Radio היו נשמעים אם הם היו עושים מוזיקה במערה בערבות אוסטרליה או אפריקה ע"י אוברג'ינים לפני 5,000 שנים. אני מוכרח להודות שאני לא משתגע על כל מה שעשו TV on The Radio, אבל דווקא באלבום כזה שמנגן את אותה המוזיקה אבל באופן יותר גולמי זה יוצא מאד מעניין וגם יפה. זה לא שווה יותר מכמה האזנות, אבל זה שווה.

למעלה הוידאו של הסינגל הראשון ולמטה השיר הכי מעניין באלבום, בביצוע בהופעה חיה. דווקא את שני השירים האלה שמעתי ברצף, כמה וכמה פעמים.

עולם שחור 2: טום וייטס - חי ועושה כאילו

2009-11-17T06:08:00.001+02:00

טום וייטס באלבום הופעה חדש. המוזקאי הלבן הכי שחור שיש. אני מכיר את טום וייטס מאז ימי Swordfishtrombones, ואני מתכוון שהייתי מספיק חי בשביל להרגיש אותו כשהוא יצא. מאז אותו אלבום טום וייטס עטה על עצמו את התחפושת הבלוזית הכבדה אבל עם קריצה. הוא עושה קול עמוק ועבה, מחוספס משהו, שאמור להיות מאד נמוך וכבד, אבל בגלל שזה כאילו (כמו שאסף אבידן עושה עם הגבוהים), אז זה כאילו הופך ליותר קליל ועם קריצה. מה שעוד מקל על הקונסטרוקציה של המוזיקה שלו בהפוך על הפוך, זה הכלים המשונים שבהם היא מנוגנת. לכאורה, כלי נגינה לא שיגרתיים שיוצרים חיבור בין משהו פריזאי לבין משהו ניו-יורקי, ומצד שני ניו-אורלינסי, וכמובן שהבלוז העמוק שלו מושפע קשות מהדרום השחור של ארה"ב. אבל ברובד הראשון, בהאזנה בלתי מיודעת להיסטוריה ולזרמי המוזיקה השונים, מדובר במשהו ציבעוני, כמעט קירקסי - הצלילים האקוסטים די אוורירים ואין עומס . גם הלחנים והשירים בסך הכל די פשוטים. לפעמים הפשטות יתר יוצאת מעיקה, ולפעמים הוא משחק אותה בדברים ממש מתוקים שעושים טוב לנשמה. וכך יוצא שבמוזיקה של טום וויטס יש ניגודים של עומק עם הומור ומשחק, שזו נוסחה שמנצחת את המוני חובבי המוזיקה המקצוענים.
רק שבסוף זה נמאס עלי. מאד אהבתי את Swordfishtrombones, וגם הקשבתי לכמה אלבומים שאחריו כמו Rain Dog, ואז חזרתי לאלבומים התקופה המוקדמת של טום וייטס, והכל היה סבבה, עד שבתחילת שנות התישעים דרכינו נפרדו. דרך-אגב אהבתי מאד את דמותו בסרטים: ראסטי ג'יימס ובנרדפי החוק. שני סרטים בשחור לבן.
אז עכשיו הוא יוצא עם אלבום הופעה חדש. אני כבר לא זוכר אם אני מכיר או לא מכיר את השירים, אבל אני די נהנה מכל מה שלא מנדנד יותר מידי מחשיבות עצמית, או עמוס מידי במילים - אני בעניין של מוזיקה- לא באתי להקשיב לסיפורים.

Tom Waits - Falling Down

עולם שחור 1: אני לא חייב לשנוא !

2009-11-16T05:52:00.005+02:00

כידוע "הדשא של השכן ירוק יותר". מה שפחות ידוע הוא שחשוב מאד לבחור את השכנים. אם כולם ביישוב שלך בקטע של סנדלים תנכיות, בגדים של אתא וכל אחד מנסה להראות כמה הוא יותר חסכן מהשני, אז אתה בתחרות הזאת.
ריאהנה מוציאה אלבום חדש. בקרוב על מסכינו. אני לא חייב לשנוא, וגם אתם לא. והשיר החדש מתוכו ממש יפה.
למעלה ביקורת על הוידאו, ולמטה אפשר לשמוע אותו נקי:

Rihanna - Wait Your Turn

וזה גם הפוסט הראשון מתוך סדרה של פוסטים שיקראו "עולם שחור".

אני לא חייב לאהוב !

2009-11-15T06:05:00.006+02:00

מותר להגיד לא ! רק שלא לכל דבר ...
ג'וליאן קזבלנקס, סולן הסטרוקס הוציא אלבום חדש, וגם דבנדרה בנהרט הוציא אלבום חדש. ניסתי.. בחיי ! הקשבתי: באוזניות, ברמקולים של המחשב וכמובן ברכב. קראתי ביקורות מלומדות אשר נתנו לי בכל אלבום סימנים:
האלבום של ג'וליאן קזבלנקס = ניו-אורדר, מכונות תופים, ניו-יורק שיק.
האלבום של דבנדרה = פולק פסיכי, היפי, שאנטי באנטי.
מבחינת מקצבים האלבום של קזבלנקס מהיר וקולי ומתכתב עם הקלידים של שנות שמונים, מכונות תופים וכדומה. האלבום של דבנדרה, לעומת זאת, איטי וקולי, וגם מכיל קטעים שמתכתבים עם רוקסי מיוזיק, לד זפלין ואפילו הדלתות. בשורה התחתונה אלה אלבומים די נחמדים, אבל משעממים די מהר. כאילו אומרים לך: מה לא באת עם החומרים הנכונים? ושלא תקחו את העשב עם קזבלנקס, כי לא נראה לי שזה הכיוון המתאים. ואם כבר אני כותב דברים כאלה, אז אני רק אומר שאני בעניין הזה בתולה, ואפשר להבין את זה לבד מהרוח הפוריטנית השורה על כל הבלוג הזה.

ביום שבת אחרי טיול די מתיש, ארוחה טובה, ויסקי (פשוט נגמר היין היבש) ויין קינוח (לקינוח) האלבום של דבנדרה נשמע הרבה יותר טוב. במיוחד החצי הראשון והיותר קליט שלו. בקיצור האלבום של דבנדרה מתיישב טוב על לאות נעימה, של ערב שישי או מוצאי שבת. האלבום של קזבלנקס קצת מהיר מידי, נראה לי מתאים בלילה לפני או אחרי בילוי.

מכל מה שכתבתי את יכולים להבין שיש כמה דברים נחמדים בשני האלבומים האלה, אז הנה כמה מהם להנהתכם (איך כותבים שיהוק בשפת הסימנים):

Devendra Banhart- Rats

Devendra Banhart - Can't Help But Smiling

Julian Casablancas - 11th Dimension

נבדק ונמצא פרימיום - פסטיבל סיכום העשור :: 2003

2009-11-12T00:04:00.026+02:00

כותרת משנה: הכל אישי

לעיתים קרובות מידי עולה השאלה: אז מה בעצם היה לנו בעשור הזה?

2009, 2008, 2007, 2006, 2005, 2004

אם מישהו צריך קריאת כיוון כללית אז שנת 2003 היא כנראה הכי שנת 2000 שהיתה בעולם. היא מסכמת הרבה דברים שהיו בעשור הזה, וזה קצת מפתיע בהתחשב בכך שהיא היתה די בהתחלה. בשנת 2003 קולדפליי עוד זכו בפרס הגראמי לאלבום האלטנרנטיבי של שנה. נורה ג'ונס פרצה בגדול, וסללה לאיימי וינהאוס את הדרך לגראמי שלה ולמכון הגמילה. The White Stripes הפגיזו עם Seven Nation Army, וה-OutKast שיחקו אותה באלבום מופתי. דיידו הוציאה את Life for rent, ג'יי זי הוציא את האלבום השחור שלו, Black Eyed Peas הוציאו את Elephunk עם Where is The Love ו- Shut Up. רדיוהאד יצאו עם Hail to the Thief . גם קאט-פאוור, אנימל קולקטיב, TV on the Radio ,M. Ward והדצמבררים הוציאו אלבומים.
ואם עוד חסר לכם משהו, אז פול מקרטני הוציא את Back to the World. מדונה עשתה את American Life שהוכיח שבינוניות אי-אפשר אף פעם להספיד. רוברט וואייט עשה קאמבק עם קוקולנד. בלייר יצאו עם שירת הברבור Think Tank , וגם להם עוד קראו מוזיקה אלטרנטיבית. Simply Red הוציאו את Home עם השיר Sunrise שיש לו וידאו מאד חושני על גבול הפורנוגרפי (למעלה), ואפילו רינגו סטאר הוציא אלבום.
אפשר להבין לבד ש-2003 היתה שנה יפה למוזיקת המיינסטרים ואני מצדיע לכך, כי היום אין מיינסטרים מעולה וזה ממש חסר לי. טימברלייק כיכב, ו- Christina Aguilera שרה את Beautiful, אבל אנחנו רוצים לא רק להציג את כל מה שכולם מכירים, אלא להאיר את מה שאנחנו חושבים שהכי שווה להתייחס אליו. הפעם אני שותף אורח בכתיבה, את רוב האלבומים בחרו אורית@ ושוגייזר (גלי גונן), וזה בעיקר הפוסט שלהן, והכל אישי.

האלבומים שלי:
cursive -the ugly organ

ללא ספק אחד מאלבומי העשור, והוא גם האלבום המועדף עלי. יצירה מושלמת של רוק גיטרות בתוספת צ'לו המתארת את חייו של אורגניסט. המילים מתארות תחושת ריקנות, תשוקה ואהבה, אבל מי בכלל הקשיב להם. לפעמים זה נשמע כמו שילוב מושלם של קיור ופיקסז, ולפעמים כמו של ELO ולד זפלין. כמה פעמים פוצצתי את האזניים שלי עם השיר הזה:
Cursive - Art is Hard
Cursive - The Recluse

R. Kelly - Chocolate Factory

R. Kelly הוא כנראה חרא של בנאדם, הוא ראפר סופרסטאר שחושב שמגיע לו הכל ומנצל בחורות בצורה גועלית (ככה שמעתי, מה אני מסתובב איתו בהאמר-לימוזין), אבל כמו כל ראפר הוא משחק אותה בשירים מאוהב. האלבום הזה הוא באמת בונבוניירה, הוא בא לו אחרי תקופה לא משהו, ואפילו מצורף אליו אלבום כבונוס אלבום שלם שנגנז. במהדורה המפוארת של האלבום יש חוברת שבה הוא משתפך ומודה לכל המעריצים שאוהבים אותו. הבונבוניירה הוא אחד מאלבומי הסול הטובים של העשור. ואהבתי את כל הביטים שהזכירו לי את אלבום המים של סטיבי וונדר.
R. Kelly - Ignition
R. Kelly - Step In The Name Of Love

Josh Rouse -1972

לא יודע למה האלבום הזה נקרא 1972 (חוץ מכך שזו שנת לידתו של ג'וש ראוס), לי זה נשמע אלבום משנת 2003. ג'וש ראוס, סינגר-סונג-רייטר הוציא אלובמים אישים נחמדים עד לפריצה באלבום הזה בזכות המפיק Brad Jones, שבטוויסט נחמד הפך את באלבום לחגיגה של אמריקנה משולבת בפאנק, פיוז'ן, ומקצבים לטיניים א-לה סטילי דן. עדין יש כאן שירי לילה אישיים, למשל Under Your Charms, ומבחינתי זה אחד מהאלבומים הכי אהובים עלי בעולם.
Josh Rouse : Love Vibration

evanescence -fallen

משמעות המילה "אוונסנס" היא המצב הנתון בו נמצא חומר או גורם כלשהו כאשר הוא נעלם, מתפוגג, מתכלה או מתמוסס בצורה פתאומית, מתאים מאד לשם הלהקה, שהפתיעה בגדול והתפוגגה במהירות. אלבום הבכורה של להקת הרוק הגוטית נמכר בלמעלה מ- 7 מיליון עותקים ברחבי העולם. האם מדובר בתחליף גראנג' או בתחליף מטאליקה לא ברור. זה היה הדבר הקרוב ביותר לרוק כבד שהצליח בעשור הזה, ומצידי היה מספיק רחוק מהז'אנר כדי שאני אתחבר ללהיטים הספקטקולרים, והמאד קליטים שיש בו. אלבום שהעיר אותי בהרבה מאד נסיעות ארוכות בחשכה.

Evanescence - Bring Me To Life

Dido - Life for rent

כן, יש לי ביצים גדולות. לכתוב שמלכת גלגל"צ, זמרת המרגרינה של העשור הזה, אהובה עלי. יש אנשים שחושבים ש"נורא" ג'ונס (אין כאן טעות כתיב, זה ציטוט של גון בן ארי) היא נוראית מספיק, ושלא צריך להוסיף חטא על פשע. אז אני אוהב את נורה ג'ונס וגם את דיידו.
Dido - Life for rent

רק בשביל הפרוטוקול אני אוסיף ואומר שמאד אהבתי מאד השנה גם את OutKast , Black Eyed Peas. ועכשיו (אני גם בתפקיד המנחה),
האלבומים של אורית@:

Beth gibbons- out of season

אלבום הסולו הראשון והיחיד עד כה של סולנית פורטיסהד בשיתוף פעולה עם פול ווב בסייסט טוק טוק שידוע גם בכינויו רסטין מן, הוא אחראי גם על ההפקה, מיקסים ואפקטים. הקול המהפנט שלה וההשפעות שליוו אותה הן של נינה סימון ,בילי הולידיי וניק דרייק בהחלט מורגשים באלבום הזה.
זהו אלבום שיצא בארה"ב ב-2003 אך בבריטניה יצא כבר בשלהי 2002 . השירה של בת' גיבונס מרגשת אותי ומרגיעה בו בזמן, וכולי תקווה שתוציא סוף סוף אלבום סולו נוסף, בלי שתיפסק פעילותה של פורטיסהד שהאלבום האחרון שלהם ת'רד שיצא בשנה שעברה, הוא אלבום השנה של 2008 בהרבה מאוד מגזינים, אתרים ובלוגים.
youtube.com/watch?v=Dh6KiuCMmzE&feature=related

nina nastasia- run to ruin

זהו האלבום השלישי של הזמרת כותבת האמריקאית מי שעומד מאחורי ההפקה והפצת האלבומים שלה הוא סטיב אלביני ,איש רב אשכולות וחבר בלהקות נויז ,כיום בלהקת שילאק. נידלקתי על האלבום הזה במקום ממש לא צפוי כשהתיישבתי לקפה וספר בחנות סטימצקי בגן העיר .יש שם חנות דיסקים קטנטונת ,ופתאום המוזיקה הזו היתה ברקע, כבר לא יכולתי להתרכז בכלום, קמתי ורכשתי את הדיסק הזה.
youtube.com/watch?v=VvlVCktqJ8I

animal collective- Campfire Songs

האלבום השלישי של אנימל קולקטיב. ובו חמישה שירים .האלבום הוקלט בטייק אחד. שלושת החברים המשתתפים באלבום הזה הם אבי טייר,פנדה בר, ודיקין שזוהי הפעם הראשונה שהוא משתתף בהרכב הזה.
עם האלבום הזה אני מרגישה בטבע, בפיקניק בלי לצאת מהביתJ
youtube.com/watch?v=z4xG5kFHrC0&feature=related

m. ward - Transfiguration of Vincent

אלבומו השלישי של מ. וורד , שמו נלקח מאלבום בעל שם דומה של ג'ון פאהי, שמתייחס לחייו ומותו של וינסנט אובריין, חבר טוב של וורד. השיר ה-14 באלבום הוא לטס דאנס בביצועו של דיוויד בואי. מ. וורד הוא מסוג האומנים שאתה מתאמץ לשמוע כל מילה, הוא איש של מילים שמדברות וחודרות אליך לא רק באלבום המתאבל הזה אלא גם באלבומיו האחרים.
youtube.com/watch?v=PSQzGdDdflw

massive attack 100th windows

אלבומם הרביעי של מאסיב אטאק, הרכב טריפ הופ משובח ששותפים בו רוברט דל נאג'ה, וניל דיוידג', כולל קולותיהם של הוראס אנדי ושינייד אוקונור, ודיימון אלברן. חברים אחרים בהרכב, אנדרו ואוולס עזב זמן קצר אחרי האלבום הקודם מזאנין וגראנט מרשל לקח שנת שבתון לגדל את ביתו הקטנה. האלבום הזה עורר חילוקי דעות בגלל שינוי הסיגנון לעומת שלושת האלבומים הקודמים , אבל אני אוהבת גם שינויים והיתה תקופה ששמעתי את כל האלבומים ברוטציה.
.youtube.com/watch?v=tVoH6ZTDrD0&feature=fvst
youtube.com/watch?v=XFuTEtBGEtk&feature=related

האלבומים של שוגייזר (גלי גונן):

four tet rounds

Four tet ,הלוא הוא קירן הבדן, בעבר חבר בהרכב פרידג' . התואר "אלקטרוני" עושה עוול למוזיקה הזו. היא מתכתבת עם פולק ורוק וגם היפ הופ וג'אז. 2003 היא כנראה כבר שלהי תור הזהב של האלקטרוניקה. עידן שבו אמנים כמו אפקסט טווין ,אורביטל, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון ומאוס און מארס כיכבו בפלייליסט שלי. למוזיקה הזו של הבדן יש מקום גם היום. גם תמיד, ובכל מקום.
youtube.com/watch?v=M2dPYRhSb4c

my morning jacket -it stil moves

אם אני צריכה לסכם את רגעי השיא בהיכרות שלי עם My Morning Jacket בסדר עולה-

1. מפלצות הפולק -אלבום בו ג'יימס מצליח לקחת צעד אחורה עם שירת התהודה שלו ולתת גם למרכיבים האחרים של הסופרגרופ הזה (M Ward וחברי ברייט אייז) להתבטא. צריך גם לדעת להיות שחקן קבוצתי ולמוזיקאי עם נוכחות כמו של ג'יימס זה לא מובן מאליו.

2.הביצוע של ג'ים ג'יימס הסולן וקלקסיקו לשירו של דילן Going to Acapolco ב"אני לא שם".
3. האלבום המעולה הזה. הרכב הקאנטרי -רוק מלואיסוויל קנטאקי , נחשב בעיני רבים למוביל ולמרכזי בז'אנר. האלבום הזה היה אלבומם השלישי והראשון בחברת תקליטים גדולה. אם תשאלו אותי,יש לי הרגשה שהם עוד יגיעו לארץ. youtube.com/watch?v=Zz8qn1_iQ5w

outkast - speakerboxx/the love below

הסרט "היט" של מייקל מאן מפגיש שני שחקני על על גבי מסך אחד: פאצ'ינו ודה נירו. לגבי הסרט (שאגב סצנת המרדף בו היא מסצנות המרדף הטובות שראיתי) נטען ששני השחקנים לא נפגשו כלל, פרט לסצנה אחת של קתרזיס. יש בזה משהו מבאס. כמעט כמו לראות את הפיקסיז בסרט quietloudquie ,יושבים דומם וממתינים לתחילת ההופעה מבלי לדבר בינהם. כמעט כמו לראות את חברי סיינפלד יוצאים ממתחם מנהטן בסאבוויי ומוציאם עצמם מחוסרי מילים. ברגע שעזבו את הזירה הטבעית שלהם הם לא מסוגלים לתקשר אלו עם אלו.

בכל מקרה ,כל ההקדמה הזו היא כדי לומר Speakerbooxx וThe love below הם שני אלבומים נפרדים .כל אחד מהם הוא אלבום סולו של זרוע אחת מהצמד שנקרא אאוטקסט. ולמרות הניתוק הזה, היצירה הזו מצליחה להיות מרתקת , מגובשת וזורמת לאורכה ולרוחבה. האלבום היחיד עד כה בסיכומי העשור שנמצא אצלי ברשימת 50 האלבומים של אי פעם.

youtube.com/watch?v=Zf_f3E2xSUk
ואני מוסיף ש -The love below אהוב עלי בגלל ההומור, היצירתיות, החרמנות והוא מזכיר לי מאד את פרינס אבל בגירסה מעודכנת.

לתגובות וכוכבים בקפה דהמרקר:

ונקנח בביזאר:

עוד אלבומים שכולם ממליצים עליהם בשנת 2003:
Calexico - Feast of Wire
Yo La Tengo – summer sun
Sufjan Stevens – greetings from Michigan the great lake state
Lost in Translation - original soundtrack
Broken Social Scene - You Forgot It in People
The Shines - Chunts Too Narrow
New Pornographers - Electric Version
Belle & Sabastian - Dear Catastophe Waitress

The Postal Service - Give Up

Magnolia Electric Co. - Songs: Ohia
The Linetines - Up The Braucket

קצת סיקסטיז, קצת אייטיז נייטיז וחצוצרות

2009-11-10T19:56:00.003+02:00

אולי בהשפעת ומפייר ויקאנד או בהשפעת פליט פוקסס, קבלו שני שירים חמודים שמגלמים בתוכם איזה חמישה עשורים, ולמען הסר ספק: הם ממש חדשים !

ריקי לי ג'ונס - גודלת אחורה

2009-11-10T05:55:00.014+02:00

סוף העשור הזה מלא באופן מטריד בכמות בלתי סבירה של פולק, מדבנדרה ועד קונור אוברסט, מ-M.Ward ועד מורנינג ג'אקט, ויש עוד ועוד. בשנות השמונים נראה חזון שנות האלפיים אחרת לגמריי: חלמנו על חלליות וחייזרים. לא פלא שכל סדרות המדע הבדיוני וסרטי המדע הבידיוני פרחו: אודיסאה בחלל, סטאר-טרק, סטאר-וור, וגם אטארי עם פולשים מהחלל. אבל מאז הפיאסקו של באג 2000 התרחקנו מהחזון העתידני הזה, ואפילו התחלנו באופן מוזר להתעסק במזון אורגני, איכות סביבה וסוודרים מכותנה. הכל נוטף בריאות, חזרה אל הטבע וריח חציר.
על רקע זה קצת קשה להיזכר שאלבום הבכורה של ריקי לי ג'ונס יצא בשנת 1979 (שנות הדיסקו והפאנק), ושבעצם בתחילת שנות השמונים דרך כוכבה. ממש לא שמתי לב, אבל היא הוציאה כמה אלבומים בעשור הנוכחי והשנה היא מוציאה את האלבום ה-12 שלה. לא שהיא שינתה משהו במוזיקה שלה, אבל כנראה שלא היה צריך: מחזור חיים של דור שלם עבר וחזרנו לנקודת ההתחלה. מוזיקת פולק היא שוב אחלה, כאילו בוב דילן וג'ון באאז גילו את הגיטרה רק אתמול.
אני אוהב את מיסס ג'ונס, זה מעבר להסבר רציונלי, אני יותר נכון מאוהב בה (וזה ממש לא בגלל שהיא בלונדינית). אז זה לא משנה לי שהאלבום שלה לא ממש מחדש משהו באופן מיוחד, אני התרגשתי, וגם נראה לי אובייקטיבית שהוא טוב ומקסים. מסתבר שהיא גם מאד עסוקה, ראו את לוח ההופעות המתוכננות שלה, באתר המשובח שלה.
וכאן אפשר להקשיב לכל האלבום החדש שלה.
את השיר The Moon Is Made of Gold כתב אביה לולמטה אתם יכולים לראות כמה שהיא חמודה בהופעה חיה. באלבום נעשה לו עיבוד שמזכיר יותר סטנדרטים של בילי הולידיי. הגוספל של קרלוס, נורמן וסמית' הוא גוספל, ויש קטעי בלוז וקאנטרי, בן הרפר מתארח באחד השירים והכל ממש קטן ויפה ובדיוק כמו שצריך להיות- תענוג.

Rickie Lee Jones - The Moon Is Made of Gold

Rickie Lee Jones - The Gospel of Carlos Norman and Smith

חג יובל להיכל התהילה של הרוק

2009-11-08T06:00:00.002+02:00

היכל התהילה של הרוק הוא מוסד שמינה את עצמו להעניק חברות למי שהוא חושב שמגיע לו להכנס להיכל התהילה של הרוק. קצת הפוך ממשפטו של גראוצ'ו מרקס שאמר פעם "אני לא מוכן להיות חבר במועדון המוכן לקבל אנשים כמוני."
הוא גם אמר: "אם תיפול מחלון ותשבור את שתי רגליך, אל תרוץ לבכות לי." ועוד מלא דברים מצחיקים שכתובים: פה.
על-כל פנים, בהיכל התהילה של הרוק חברים כל המי ומי שאתם רק יכולים לדמיין לעצמכם, אבל אנחנו מה איכפת לנו?
אז האמת שלא איכפת לנו, במיוחד לאחר שמדונה נכנסה להיכל הזה. רק שהשנה הם חגגו את יובל ה25 ועשו הופעה גדולה ! בונו ו-U2 הופיעו בו עד שסילקו אותם מהבמה (לא באמת- כי פשוט אי אפשר לסלק את בונו), וגם ארתה פרנקלין, סיימון וגרנפנקל, סטיבי וונדר, סטינג, מטאליקה עם לו ריד, פטי סמית' עם ברוס ספרינגסטין ממש מסיבה טובה.
אז שני הקטעים הכי מהנים למעלה בוידאו: פטי סמית' רומזת לבונו שיעוף, ומיק ג'אגר שמנענע את התחת כאילו אין אתמול- ומראה לפרגי מי באמת יותר צעיר, וגם מי צריך דיאטה. אין עליו ! אני החלטתי שגם אני הולך להזיז את התחת ככה, ולהתפטר מלהיות מבוגר, שמישהו אחר יעשה את העבודה הזו במקומי. ואם כבר התפטרתי אז אני שואל: למה פרגי צריכה את החצאית הקצרצרה הזו: אפשר גם בלעדיה.
בכל זאת יש משהו יפה בזה שבונו מתעקש להיות רלוונטי, הרי הוא יכל להתרפד על ערימות הכסף שיש לו גם ככה, ויש אפילו סיכוי שאם הוא יפסיק לנסות לעשות את האלבום הכי טוב שיצא אי-פעם, יצא לו גם אלבום טוב. רק מצחיק שמיק ג'אגר מוצא צורך להחמיא להם, כאילו U2 זו איזו להקה מתחילה, ולא הלהקה הכי גדולה בעולם.

נבדק ונמצא פרימיום- להקליט חורף סקסי

2009-11-05T14:57:00.005+02:00

מישהו שנמצא בטיול בדרום אמריקה כתב באינטרנט: "תקליטו לי את החורף", כי כידוע עונות השנה הפוכות בחצי כדור הארץ הדרומי. הוא כבר הפסיד את מעט החורף שהיה פה, אבל גם אנחנו צריכים להקליט את החורף כי הנה הוא כבר נגמר. שבוע שעבר ניסיתי להקליט לכם את החורף עם תזמורת אנושית שעושה קולות של גשם ועם המון אלבומי חורף, והשבוע יהיו פה שירים לחורף סקסי במיוחד.
אפרופו חורף, אני חושב שכל ההתנגדות למס בצורת היא חזירית. מי שצרך מים עד כה על גינות מפוארות ורחצה בג'קוזי אז שישלם, לכל שאר עמך ישראל מס הבצורת לא ישפיע, כי אם אתה צורך מים בצורה נורמלית אתה לא מקבל קנס. 8 מ"ק לאדם לחודשיים זה מעל ומעבר: זה 133 ליטר מים ביום לאדם, שזה 90 !!! בקבוקים של ליטר וחצי ! ליום לאדם ! מתחילת ינואר הכמות תוגדל ל-166 ליטרלאדם ליום ! שזה 111 בקבוקים של ליטר וחצי ליום ! לאדם !
אז הרשויות המקומיות לא אוהבות לגבות מס עבור המדינה וגם לא לראות ממנו שקל, ומי מאיתנו באמת אוהב מיסים? אבל אין ברירה, וזה מס מוצדק ונכון, ורק מי שצורך יותר מידי מים ישלם עליו. כבר כתבתי כאן פעם כמה מתקני התפלה הם לא פתרון קסם, כי אין פתרונות קסם, ואתם אנשים מבוגרים..אז באמת שלא יעבדו עליכם.
ואחרי שהפעלתי לכם את קרום המוח, העבירו הילוך למוח האחורי והפעילו את אזורי הרגש במלוא התפוקה. זה פוסט שמיועד להאזנה בעיקר בלילה, כי זה הזמן שבו עושים חיים:

1. נתחיל עם פיבר ריי שתכניס אותנו לאוירת המועדונים המתאימה. נראה לי שעכשיו זה הזמן המתאים להקשיב לאלבום הקודר משהו של פיבר ריי. בוידאו למעלה היא מחדשת שיר של ניק קייב וזה ממש הולך.

2. פלורנס, מפלורנס והמשין, היא מסוג הבחורות שאף פעם לא יהיו סקסיות עם שמלת סאטן מלאה נצנצים. אני לא יודע מה היא חשבה לעצמה (בתור רוחניקית היא דווקא חמודה), אבל הרמיקס שעשו The XX הפך את שיר הסול היפה הזה לשיר לילה נוצץ.

3. קאמרה אובסקורה מביאים אווירה יותר של נשף מסכות סקסי מונציה. האמת שזה שיר אביבי אבל נצמד לקונספט.

4. כל דבר אפשר להיפך. למשל השיר My Girls של אנימל קולקטיב בביצוע פשוט של Taken By Trees, ובשינוי מינים ל- My Boys - עדין סקסי.

5. ונסיים במיטה עם דאפי כי בחורף היא נשמעת אחרת לגמריי. אחרי שקטלתי אותה בשנה שעברה, השנה אני ממש מתענג על מה שהיא עושה.

Duffy - Stepping Stone

6. להשלמת החוויה אני מזכיר לכם את רוד סטיוארט שהיה פה השבוע עם אלבום חדש, וגם JJ והאחיות התאומות הקנדיות הלסביות (די להזיל ריר), טיגאן ושרה- אנג'וי.

רוד סטיוארט - ספר הסול

2009-11-04T06:14:00.003+02:00

כמו מרק מינסטרונה או סתם מרק ירקות (או מרק רגל..פתאם נהיה לי תאבון למרקים), רוד סטיוארט ואלבום החידושים שלו לשירי סול..מחמם לי את הלב. למעלה הוא בחזרות, מה שעושה את העסק ליותר חי.
אפשר להגיד הרבה דברים רעים על פרוייקטים כאלה, לדוגמא: שמן, זקן, מסריח מכסף, ומשעמם. אבל אני רואה רק יופי: הקול היחודי של רוד סטיוארט, השירים הנפלאים, ואיזה יופי שהגבר המבוגר הזה (שנראה כמו אישה) מצליח להישאר כל-כך חיוני וגם כל-כך מאצ'ו.
לכאורה זה אלבום לנערות מתבגרות בנות 55 ומעלה, אבל גם כל מי שיש לו רשיון להיות סנטימנטלי יכול להנות ממנו (ניתן להשיג את הרשיון במועדון הלבבות השבורים הקרוב לביתכם). ספר הסול של סטיוארט מכיל קלאסיקות סול מוטאון, סטייל ריי צ'ארלס, סמוקי רובינסון והסופרימז. ההפקה כל-כך פרימיום (משתדלת, ובדרך-כלל מצליחה, לא להיות שמנונית מידי) ובחירת השירים כל-כך פרימיום שרק האנטי שלכם ימנע מכם הנאה צרופה.
סטיבי וונדר מצטרף ב- Cherir Amour, ויש את What Become of a Broken Hearted, ו"את נותנת לי להרגיש חדש", וגם "עקבות הדמעות שלי" ו-"זה אותו שיר ישן (אבל עכשיו כשהלכת הוא נשמע אחרת)" - בקיצור ממש Love Train.
כמובן שאפשר להשמיע ברקע כשאתם מארחים חברים, ואז הרהיטים שלכם יראו לא פחות מתוחכמים מאיך שהם נראים בזמן שאתם משמיעים את נורה ג'ונס, למשל.

Rod Stewart - Your Love Keeps Lifting Me Higher and Higher

Rod Stewart Ft. Stevie Wonder - My Cherie Amour

jj

2009-11-02T06:05:00.000+02:00

JJ היא להקה שבדית שפועלת בצורה אנונימית (לא שהיינו מזהים). הסינגל הראשון שלהם נקרא מס' 1, ואלבום הבכורה שלהם שיצא לא מזמן נקרא מס' 2. הם עושים מוזיקת דרים-פופ-דאנסית, למעלה וידאו שמרכז כמה שירים שלהם.
הלהקה חתומה בחברת התקליטים שחתומה בה גם להקת The Tough Alliance, שממש במקרה הופיעו פה שבוע שעבר. ואם כבר אנחנו באותו אזור חיוג קבלו את Air France שעושים גם רימקסים טובים. משהו אורירי שגם מתנגן טוב בחורף.

Saint Etienne - Spring //Air France Remix

טיגאן ושרה - נקודת האל חזור

2009-11-01T06:19:00.002+02:00

Hell - Tegan and Sara

Tegan and Sara | MySpace Video

טיגאן ושרה באלבום חדש, עברתי כבר את נקודת האל-חזור איתן. אני מוכן לשמוע כל דבר שעושות התאומות הקנדיות האלה, ללא תנאי, אם כי אני לא מבטיח תמיד לאהוב. עכשיו יצא להם אלבום חדש, קצת יותר רוקי מהאלבום הקודם שלהם, עוד לא גיבשתי דעה, שיפטו בעצמכם. למעלה וידאו חדש, וכאן כל האלבום להאזנה חינמית.
מאד אהבתי אותן עם טייסטו !