tag:blogger.com,1999:blog-42568625379038801322009-05-17T16:42:07.266-04:00Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.comBlogger7125tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-44493898532206101732009-05-17T15:10:00.004-04:002009-05-17T16:42:07.271-04:00<div style="text-align: right;"><meta equiv="Content-Type" content="text/html; charset=utf-8"><meta name="ProgId" content="Word.Document"><meta name="Generator" content="Microsoft Word 11"><meta name="Originator" content="Microsoft Word 11"><link rel="File-List" href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5CGILADH%7E1%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtml1%5C01%5Cclip_filelist.xml"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" latentstylecount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><style> <!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:AR-SA;} @page Section1 {size:8.5in 11.0in; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} --> </style><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} </style> <![endif]--> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">ביום רביעי בערב, ה 29 לאפריל, לאחר המתנה ארוכה והכנות ממושכות, יצאנו לים מפנמה סיטי שבצפון מערב פלורידה על סיפון ה"מיס סינת'יה רנה". הספינה המרווחת, שנבנתה בשנת 1979, הספיקה לדוג לא מעט דגים ברחבי האוקיינוס האטלנטי וגם להשתתף בשני סרטי הוליווד, בהם "שודדי הקריביים". קפטן קרל, שרכש את הספינה לפני מספר שנים, מקפיד לשמור עליה כאילו הייתה יקרה לו כמו שתי בנותיו שאת שמותיהן היא נושאת בגאווה. צוות הספינה כלל גם את סטיבו, העוזר הראשון, צוות הסיפון: אדם, דן ורוברט, ג'מי, פקח הדיג ואנוכי. הפלגנו דרומה במשך יומיים ובשבת בבוקר פרסנו את חוטי הדיג הראשונים.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">הדיג התבצע בשיטת ה"לונג-ליין", כלומר מערך חכות. בשיטה זו חוט דיג עבה, "החוט הראשי", נפרס מספר קילומטרים (במקרה שלנו כ- 40 ק"מ) בין שני מצופים ועליו נתלים חוטי הדיג עם הקרסים והפתיונות. המערך נפרס בשעות הבוקר ונאסף בשעות הערב והלילה. המטרה העיקרית של הפלגת הדיג הנוכחית הייתה דגי טונה צהוב סנפיר, שמשקלם בין 50 ל 100 ק"ג. אם זאת בכל הפלגה נתפסים מעט דגי טונה כחול סנפיר, מה שמאפשר לקיחת דוגמאות ביולוגיות. תקנות הדיג האמריקאיות מגבילות את מספר דגי הטונה כחול סנפיר שניתן לשמור בכל הפלגה כזו לשני דגים בלבד, אך מאפשרות לדגום למטרות מחקר כל דג מת שנמשך לספינה. ג'סי, סטודנטית נוספת במעבדה, יצאה על סיפונה של ה"אוריון", כך שבין שתי הספינות קיווינו לאסוף מספיק דוגמאות.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">בשבת בערב התחלנו לאסוף את החכות ומיד העלינו לסיפון את דג הדולפין הראשון (מכונה גם מהי-מהי). דגים אלה זכו לשמם מכיון שהם נוהגים לשחות בקרבת ספינות, בדיוק כמו דולפינים.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">המשכנו להעלות בחכותינו דגי מהי נוספים ועד מהרה משכנו את דג הטונה צהוב סנפיר הראשון. ביום המחרת תפסנו את דג הטונה כחול סנפיר הראשון, אחד משניים בלבד שתפסנו בכל ההפלגה.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">במשך השבועיים בהם דגנו תפסנו תשעים ותשעה דגי טונה צהוב סנפיר (כחמישה טונות), טון וחצי של דגי מהי, דג חרב אחד ושני דגי טונה כחול סנפיר (הראשון במשקל 150 ק"ג והשני במשקל 350 ק"ג). תפיסות הלוואי של דגים מתים הסתכמו בפחות משני אחוזים משלל הדיג וכללו דגי חרב קטנים, טונה סקיפג'ק, ומעט כרישים.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">קיוויתי לדגום יותר דגים, אך אני מאמין שבצרוף שמונת הדגים שג'סי דגמה בהפלגה המקבילה, נוכל להפיק מידע חשוב בנוגע להורמוני הרבייה של דגי טונה כחול סנפיר משתי הפלגות אלו.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">הקליקו על הקישור למעלה מימין על מנת לראות מספר תמונות מההפלגה.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">היה תענוג אמיתי.<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); text-align: justify;"><span style="font-size:100%;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">שלכם,<o:p></o:p></span></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><span style="font-size:100%;"><span style="color: rgb(0, 0, 102);">גילעד</span></span><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-4449389853220610173?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-23733578443483912582009-04-06T16:28:00.005-04:002009-04-07T12:45:40.050-04:00<p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">שלום לכולם,</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">חג הפסח בפתח וברחבי העולם פריחת האביב בעיצומה. בוושינגטון חגגו את פריחת הדובדבן, ופסטיבלים של אביב מבצבצים ברחבי הגלובוס כמו פטריות אחרי הגשם. אחת התופעות המרתקות ביותר אינה זוכה לחשיפה הראוייה. זוהי פריחת האצות החד-תאיות וצמחיית המים הזעירה, אשר מהווים את הבסיס לשרשרת המזון באוקיינוסים. את צמחי הפלנקטון הזעירים (פיטו-פלנקטון) יאכלו בעלי חיים קטנטנים (זואו-פלנקטון), אלא יטרפו ע"י בעלי חיים גדולים יותר וכן הלאה. הפיטו-פלנקטון מייצרים תרכובות פחמן בתהליך הפוטוסינטזה. בתהליך זה הם קולטים דו-תחמוצת פחמן מהסביבה ואנרגיה מהשמש ולפיכך מכונים גם יצרנים ראשוניים.<span lang="AR-SA"><o:p></o:p></span></span> </p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">הקליקו על הקישור למטה על מנת להתבונן בפריחת הפיטו-פלנקטון ברחבי האוקיינוסים. המפה מציגה עיבוד נתוני כלורופיל כפי שנקלטו ע"י לוויין. מפתח הצבעים מלמד על עוצמת הפריחה: כחול- ללא פריחה, ירוק- תחילת הפריחה, צהוב- פריחה חזקה, אדום- שיא הפריחה.<span lang="AR-SA"><o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">מהתמונה ניתן להבין בברור כי בצפון-מזרח ארצות הברית הכל מוכן לקליטת דגי הטונה כחול-סנפיר, שיבואו בהמוניהם בקרוב.</span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">שתיהיה לנו פריחה מצויינת.<br /></span><span style="font-size:130%;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">חג אביב שמח,<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;">גילעד</span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><o:p> </o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-family: arial;font-family:times new roman;font-size:130%;" >הקישור לתמונה:</span><o:p></o:p></span></p> <a href="http://oceancolor.gsfc.nasa.gov/cgi/l3/A20090732009080.L3m_8D_CHLO_4.png?sub=img"><span dir="ltr">http://oceancolor.gsfc.nasa.gov/cgi/l3/A20090732009080.L3m_8D_CHLO_4.png?sub=img</span></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-2373357844348391258?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-43803831653899093792008-10-16T12:50:00.006-04:002008-10-16T14:35:56.137-04:00<div style="text-align: right;"><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >מיטל ועידו הגיעו אלי בשבוע שעבר, לפורטסמות', עם שלוש מזוודות מלאות לאחר שבילו בהפלגה בקריביים, בלאס-וגאס ולוס-אנג'לס. הם הגיעו לארה"ב לחגוג, כהחלטה אסטרטגית החליטו להתאפק ולעשות את כל הקניות שלהם בסוף.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >הפסלים שעשו להם, הכוס בצורת מגדל אייפל, הכוס המכוערת מהקוקוס, שני הטוסטרים שעושים טוסטים בצורה של מיקי-מאוס, המכנסיים והחולצות מהחנות של טומי הילפיגר (אני מקווה שאני כותב את זה נכון, היה מבצע ופשוט היה חבל לא "לרדת" על החנות), הכפכפים, החכות, הסיכות לחוט שמחזיק את הסלולרי, המזוודה הנוספת לדברים החדשים, המחשב הנייד, ההרד דיסק החיצוני, הסיכות הצבעוניות, התיק ללימודים, הכריות לנסיעות, שני קילו שוקולד ועוד, ועוד ועוד..... כל זה לא קניות, זה פשוט דברים על הדרך.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >בזמן שהותם בפורטסמות' היה "יום קולומבוס", אשר הוגדר בצעד חריג כיום קניות לא מתוכנן. עשרות פרטי הלבוש שנקנו נחשבים בקניות.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >הספקנו גם לטייל, עלינו וירדנו את הר מייג'ור שצופה על אגם ויניפיסַקי, ביקרנו בטירה שבעננים, הסתובבנו בפוטסמות', הלכנו לחוף הים, הם ביקרו בבוסטון וערכנו ארוחת ערב חג סוכות עם חברים על פי הפרוטוקול המשפחתי.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >השבוע הם הגיעו לניו-יורק למספר ימי קניות. לאחר דיון אסטרטגי, הגענו למסקנה, מכיוון שכבר יש להם 4 מזוודות עמוסות (יום קולומבוס, זוכרים), שהכי טוב יהיה אם יקנו שני טרולים נוספים, כך יוכלו לעלות למטוס עם הטרולים והתיקים האישיים ויחסכו משקל עודף נוסף.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >בהשראתם ובעזרת הטעם הטוב של מיטל קניתי ג'ינס.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >היה מעולה, כולם רוצים עוד. אנו מתכננים חופשה משותפת בניו-המפשיר המושלגת. יהיה גדול.</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >שלכם,</span><span style="font-size:130%;"><br /><br /></span><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;font-size:130%;" >גילעד</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-4380383165389909379?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-24831090010854794892008-09-22T13:00:00.003-04:002008-09-22T13:29:55.253-04:00<div face="arial" style="text-align: right; font-weight: bold; color: rgb(0, 0, 102);"><div class="Section1"> <p class="MsoNormal" style="text-align: right; line-height: 150%;" align="right"><b><span dir="rtl" style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">ב 12 לספטמבר, יום שישי מוקדם בבוקר, יצאתי לוירג'יניה במטרה לדגום דגי טונה צעירים, אשר בקעו לפני מספר חודשים. בשלב הזה הדרמה של תהליך השגת האישורים מהרשויות בארה"ב היתה עדיין בעיצומה, אבל כבר הייתה סיבה לאופטימיות.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">לאחר עכובים אין סופיים בנמל התעופה של אטלנטה (בינתיים הגיע האישור המיוחל) נחתתי בוירג'יניה, לא רחוק מנורפולק. בנמל התעופה בוירג'יניה המתין לי דן, סטודנט של קולגה שלנו. אכלנו ארוחת ערב שכולה בריאות בדיינר אמריקאי והתמקמתי בחדר האירוח של מכון המחקר הימי של וירג'יניה. את שלוש השעות הבאות ביליתי בהכנות ציוד ובשינה.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">מוקדם בבוקר אסף אותנו בוב (בתמונה- הבחור עם השפם) ונסענו כשעה לחוף וירג'יניה, שם עוגנת הסירה. במהלך הנסיעה דיברנו על דגי טונה, דיג, דיג ודיג. בוב ציין בגאווה, כי במהלך הדיג הם לא עוצרים לרגע: ממצים דג אחד- עוברים לדג אחר</span></b><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;"><span dir="ltr"></span>;</span></b><span dir="rtl"></span><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE"><span dir="rtl"></span> דגים ביום ובלילה</span></b><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;"><span dir="ltr"></span>;</span></b><span dir="rtl"></span><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE"><span dir="rtl"></span> כמובן שלא חוזרם לחוף- זה בזבוז זמן ובלילה דגים דגי חרב</span></b><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;"><span dir="ltr"></span>;</span></b><span dir="rtl"></span><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE"><span dir="rtl"></span> ולמרות שיש מיטות ושרותים (באופן זמני מקולקל), הם לא משתמשים בהם, פשוט "מכסחים לסופ"ש את הצורה". נשענתי לאחור ונרגעתי, אני אלוף בלכסח סופ"שים.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">הגענו לסירה, חיוך בריא, 11 מטר המוקדשים כולם לדיג. חכות מוצבות בכל העמדות והמקום הפנוי/המיותר שנקרא מיטות מנוצל כמשטח לחכות נוספות. קפטן קן, רופא שיניים במשרה מלאה, יוצא לים לדוג בכל סופ"ש, כל השנה, בכל שנה. בוב תמיד יוצא איתו ואליהם מצטרפים עוד שניים-שלושה משוגעים. בחופשים הם נוסעים לדוג בפלורידה ובאלסקה. ריק (בתמונה- בלי השפם) וכריס הגיעו ובכך השלימו את הצוות.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">מיד עם היציאה לים פנינו לכוון מצוף מזג האויר, כשלושים מייל מזרחה, במטרה לתפוס דגי טונה צעירים. הדגים בקעו בסביבות אפריל-מאי השנה במפרץ מקסיקו וחשובים להבנת תהליך ההתמיינות הזוויגית בדגי טונה כחולת-סנפיר, כלומר ההתמיינות לזכרים או לנקבות. הגענו לאתר הדיג, שחררנו חכות ומיד התחלנו לתפוס דגי טונה שחורת-סנפיר (בעל סנפיר-צד מוארך). עד מהרה תפסנו את דג טונה כחולת-סנפיר הראשון ומיד את השני, את השלישי וכו'. כעבור שעתיים הספקתי לדגום 18 דגים וכמובן ששלל הדיג שלנו היה עשיר בהרבה: דגי דולפין (צהובים-ירוקים), טונה סקיפג'ק, טונית אטלנטית וסריול אטלנטי. עזבנו את המקום ושמנו פעמינו לכוון ה"קניונים", 30 מייל נוספים מזרחה, במטרה לתפוס דגי קרקעית, כמו ה- </span></b><b><span dir="ltr" style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;">Tilefish</span></b><span dir="rtl"></span><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE"><span dir="rtl"></span> שאיתי בתמונה, דגי חרב ומרלין. לא הצלחנו עם דגי החרב וזה לא בגלל שלא ניסינו, כל הלילה ניסינו. עם דגי המרלין (מהמשפחה של דגי החרב) הצלחנו בגדול. בבוקר יום ראשון תפסנו שני דגי מרלין לבן (בתמונה), את השני אני תפסתי. זהו דיג ספורטיבי, כך ששני הדגים שוחררו בשלום.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">לקראת יום ראשון אחר-הצהריים חזרנו לנמל מרוצים ועייפים. למחרת אחר-הצהריים הגעתי למעבדה עם הדוגמאות בשלום.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">היה שווה כל רגע.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">בינתיים חזרתי לדוג מ"נמל הבית" שלי, גְלוֹסְטֵר, אבל מקווה לעוד סופ"ש כזה בוירג'יניה.</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">שלכם,</span></b></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: justify; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b><span style="font-size: 11pt; line-height: 150%; font-family: Arial; color: navy;" lang="HE">גילעד</span></b></p> </div><span style="font-size:100%;"><span style="color: rgb(0, 0, 102); font-weight: bold;font-family:arial;" ></span><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-2483109001085479489?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-63042937144954111622008-06-06T18:05:00.006-04:002008-06-08T09:28:36.925-04:00<p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102);font-family:arial;"><span lang="HE" style="font-size:100%;">עונת דייג הטונה בחוף המזרחי של ארה"ב בפתח ותמשך עד חודש נובמבר. בחודשים האחרונים התקיימו הכנות קדחניות לקראת עונת הדייג ע"י כל הנוגעים בדבר: דייגים מקצוענים וחובבים, רשיות אכיפת החוק וכמובן המעבדה שלנו (</span><span style="font-size:100%;"><a href="http://www.tunalab.unh.edu/"><span dir="ltr">Large Pelagics Research Center</span></a></span><span lang="HE" style="font-size:100%;">). כחלק מההכנות אנו מקפידים לשמור על קשר עם כל העוסקים בדייג טונה כחולת סנפיר, ומשתתפים באופן קבוע בפגישות תקופתיות של אגודות דיג.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102);font-family:arial;"><span lang="HE" style="font-size:100%;">אחד הנושאים המעניינים, שעולה לדיון בתדירות די גבוהה</span><span dir="ltr" lang="HE" style="font-size:100%;"> </span><span lang="HE" style="font-size:100%;">הוא ריבויי כרישי הכלב, </span><span style="font-size:100%;"><i><span dir="ltr">Squalus acanthias</span></i></span><span lang="HE" style="font-size:100%;"> (</span><span dir="ltr" style="font-size:100%;">Dog fish</span><span lang="HE" style="font-size:100%;">, בעברית- קוצן נקוד). מדובר בכרישים קטנים באורך 80-100 ס"מ בעלי ערך מסחרי. בארה"ב דגים אלה מוגנים ומכסות הדיג ניתנות במשורה. מעט הדגים שניתפסים נישלחים לאנגליה שם משמשים לייצור המאכל הלאומי- פיש אנד צ'יפס.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102);font-family:arial;"><span lang="HE" style="font-size:100%;">דגי קוצן נקוד נפוצים באזורים ממוזגים ותת-ארקטיים בעולם כולו לאורך מדף היבשת וכן בים התיכון. הדגים שוחים בלהקות נפרדות של זכרים ונקבות ונודדים לאתרי רבייה משותפים. ההפרייה פנימית והרבייה אובוביפרית. הביצים מתפתחות בבטן הנקבה וכעבור ארבעה חודשים עד חצי שנה הממברנה העוטפת את העובר נשברת. משלב זה העובר ממשיך להתפתח בבטן אימו וניזון משק החלמון אליו הוא מחובר. תקופת ההריון בכרישים אלה היא הארוכה ביותר מבין הכרישים ונמשכת 18-22 חודשים. במזרח ארה"ב הכרישים הצעירים נולדים בחודשי החורף לאורך חופי צפון קרולינה וניו-אינגלנד (6-7 ולדות לנקבה, או כפי שהדייגים המקומיים קוראים להם גורים או "תינוקות"). הדייג לחופי מזרח ארה"ב הגיע לשיאו בשנת 1996, כאשר 28,200 טונות שווקו. מאז התפיסות בירידה וכיום נתפסים מספר אלפי טונות בשנה. כמות דומה של דגים מתים מושלכת בחזרה לים כתפיסות לוואי של דייג אחר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102);font-family:arial;"><span lang="HE" style="font-size:100%;">הערכות עדר הרבייה לאורך חופי מזרח ארה"ב הראו ירידה חדה בגודל אוכלוסיית הדגים הבוגרים במהלך שנות התשעים (מ 250 אלף טונות לכ 60 אלף טונות) ומגמת התאוששות, אשר נמשכת גם היום (כ 100 אלף טונות). בעיניי הרשויות קצב התאוששות האוכלוסיה איטי והדגים מוגדרים בסכנה. מכיוון שכך, ובהתאם לתקנות האמריקאיות להגנת אוכלוסיות הדגים, הוצאו הנחיות, מכסות דיג מצומצמות ואיסורי דיג שונים במטרה להגן על כרישי הכלב.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102);font-family:arial;"><span lang="HE" style="font-size:100%;">דייגים חובבים ומקצועיים לאורך חופי מזרח ארה"ב אינם מסכימים אם הקביעה המתוארת מעלה. הם טוענים כי בחייהם לא ראו כמויות כה גדולות של דגי כלב. לטענתם דיג הטונה (ודגים גדולים אחרים) נפגע קשה מכיוון שלא ניתן לזרוק פיתיון למים מבלי שיאכל ע"י דגי כלב. הדייגים נמצאים ב"מירוץ" להספיק לדוג לפני שדגי הכלב מוצאים אותם. הדיג מסתיים ברגע שסירתם אותרה ע"י דגי הכלב, מכיוון שמשלב זה לא יוכלו לתפוס דגים אחרים. אותם דגי כלב שנתפסים מומתים, למרות האיסור, ומושלכים בחזרה לים. חלק מהדייגים מתארים כי דגי הכלב מחכים במעגנות הדייג ויוצאים "לדוג" עם סירות הדייג. באחת הפגישות הציג עצמו (בציניות) דייג טונה ותיק כ"מאכיל דגי כלב" (כלומר לא יכול לזרוק פיתיון למים מבלי שזה יאכל ע"י הכרישים). דייגים וותיקים ממדינת מיין תארו בפני מצב בו הם אינם יכולים להשליך עוגן ולדוג, מכיוון שלא ניתן להשאר במקום אחד לאורך זמן מבלי שדגי הכלב יאתרו את הפתיונות. מכסת הדיג המסחרי במדינת מיין כה קטנה, כך שבפועל לא מתבצע דיג מסחרי מפאת חוסר כדאיות.<span style=""> </span>בנוסף לכך נשמעות טענות לפיהן ריבויי כרישי הכלב פוגע בשיקום אוכלוסיות הקוד, שכן דגיגי הקוד הצעירים נאכלים ע"י כרישי הכלב.<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right; color: rgb(0, 0, 102);font-family:arial;"><span dir="rtl" lang="HE" style="font-size:100%;">בשנתיים האחרונות דייגי הטונה בארה"ב לא הצליחו לדוג את מכסת הדייג המוקצת להם, אך לא ניתן להאשים בכך רק את כרישי הכלב. הטענות לפיהן החוק האמריקאי היבש, המגן על דגי הכלב יתר על המידה, פוגע בדייג המסחרי והספורטיבי של דגי הטונה נבחנות, אך לא צפויי להשתנות דבר בנושא בשנה הקרובה.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-6304293714495411162?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-88239574006287160972008-05-22T15:20:00.008-04:002008-05-22T15:30:42.900-04:00<p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><span style="color: rgb(0, 0, 102);">בשנים האחרונות המעורבות שלי במחקר דגי הטונה הלכה והעמיקה, כתוצאה מכך נחשפתם, בעל כורחכם, לחייהם של דגים אלה. מכיון שכך, החלטתי לשתף אתכם בהשתלשלות הארועים והסיבות שהובילו אותי לחקור את דגי טונה כחולת סנפיר האטלנטית.</span><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b style="color: rgb(153, 0, 0);"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">מעט רקע:</span></b><span lang="HE" style="font-family:Arial;"> <span style="color: rgb(0, 0, 102);">זה שני עשורים שהיבול הימי העולמי, הכולל בע"ח וצמחים, עומד כמעט ללא שינויי על כמאה מיליון טון בשנה, כאשר שני שלישים מהיבול משמשים לצריכת מזון ישירה ע"י בני אדם ושליש מיועד למוצרים אחרים כגון קמח דגים. לזה יש להוסיף את הייצור החקלאי העומד על כחמישים מיליון טון לשנה. כך שסך הצריכה העולמית השנתית של מזון ימי מגיעה למאה וחמישים מיליון טון. חשוב לציין שקיימות הערכות כי בכל שנה נידוגים למעלה מעשרים מיליון טון של דגים נוספים, שאינם מדווחים ומסיבות שונות מושלכים בחזרה לים.</span><o:p style="color: rgb(0, 0, 102);"></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span style="color: rgb(0, 0, 102);font-family:Arial;" lang="HE">במקביל, אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול בקצב מעריכי וכן המודעות למזון בריא</span><span style="color: rgb(0, 0, 102);font-family:Arial;" lang="HE"> </span><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><span style="color: rgb(0, 0, 102);">גוברת. שני תהליכים אלו הובילו לעלייה בביקוש למאכלי ים, מגמה שצפוייה להמשך בשנים הבאות. תפוקת הדיג צפויה להשאר ללא שינוי, כך שאת הפערים בין ההיצע לביקוש נדרש לייצר באמצעים חקלאיים. מספר מודלים אשר בחנו את ההשלכות העתידיות של המצב הנוכחי הובילו למסקנה (לגביה קיימת הסכמה רחבה), כי בשנים הבאות נדרש להגדיל את תפוקת ייצור המזון הימי בקצב של כמיליון טונות לשנה. במצב זה בעוד עשרים וחמש שנים נדרש לייצר עשרים וחמשה מיליון טונות דגים מעבר לכמות המיוצרת היום, או במילים אחרות להגדיל את הייצור החקלאי בחמישים אחוז.</span><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b style="color: rgb(153, 0, 0);"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">למה טונה:</span></b><span lang="HE" style="font-family:Arial;"> <span style="color: rgb(0, 0, 102);">האתגר המתואר מעלה עמד לנגד עיניו של הלל גורדין (שניהל במשך שנים רבות את המרכז הלאומי לחקלאות ימית, מלח"י, שבאילת), כאשר הצטרף בשנת 1996 כחוקר-עמית למכון המחקר וודס-הול שבמסצ'וסטס, ארה"ב. המטרה שהציב היתה לאפיין דג המתאים לביות, שיעזור לספק את הדרישות ההולכות וגדלות למזון ימי. הלל סקר מספר מינים של דגים והתמקד במאפיינים הבאים: ביולוגיה ומחזור חיים, ניסיונות עבר בביות וחקלאות, דרישות השוק, פוטנציאל כלכלי ועוד. הדג המתאים לביות "נדרש" להציג תכונות כגון: קצב גדילה מהיר, גודל גוף גדול, אחוז גבוה של שריר (בשר נאכל לעומת משקל הגוף הכללי) וערך מסחרי גבוה. דגי הטונה ענו על כל הדרישות ובנוסף לכך, ענף פיטום דגי טונה בכלובים בים התיכון, אשר החל לצבור תאוצה סיפק גישה לדגים (פיטום טונה- דגים בוגרים נלכדים מידי שנה, מאוכלסים בכלובים וכעבור חצי שנה משווקים בעיקר ליפן). הלל החל להוביל מהלך לגיבוש קבוצת מחקר שתתמקד בביות טונה כחולת סנפיר.</span><o:p style="color: rgb(0, 0, 102);"></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><span style="color: rgb(0, 0, 102);">שלושה מינים של דגי טונה נחשבים לגדולים ולמשובחים בין כל דגי הטונה (משפחת הקולייסיים): טונה כחולת סנפיר צפון אטלנטית, טונה כחולת סנפיר פסיפית וטונה דרומית כחולת סנפיר. המינים האחרונים שוחים באוקיינוסים השקט וההודי, כך שהמעורבות של הקבוצה הישראלית-אירופאית במין האטלנטי ברורה.</span><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><b style="color: rgb(153, 0, 0);"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">השתלשלות הארועים והמחקר הנוכחי:</span></b><span lang="HE" style="font-family:Arial;"> <span style="color: rgb(0, 0, 102);">בשנת 2003, במסגרת מחקר של השוק האירופאי המשותף, החלה קבוצת החוקרים (משמונה מדינות) לעבוד על הרבייה בשבי של המין האטלנטי. ד"ר חנה רוזנפלד (מנהלת המחלקה לרביית דגים במלח"י) בחרה בי לייצג את המעבדה האילתית בעבודת השטח בספרד. בשלב ראשון בצעתי את הדיגומים הפיזיולוגיים של דגי המחקר ומהר מאוד מצאתי עצמי עובד גם על ביולוגיית הרבייה של דגים אלה בים התיכון. לאחר שלוש שנים המחקר הסתיים בהצלחה רבה, כאשר לראשונה בעולם בצענו אילוץ הטלה והפרייה מלאכותית, אשר הובילו לקבלת ביצים מופרות ובקיעת לרוות של דגי טונה (לרווה = דגיגים צעירים, או "עובר חופשי").</span><o:p style="color: rgb(0, 0, 102);"></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed; color: rgb(0, 0, 102);"><span lang="HE" style="font-family:Arial;">ממשק הדיג של הטונה כחולת סנפיר אטלנטית מנוהל לפי מודל של שתי אוכלוסיות- אוכלוסיה מזרחית המטילה בים התיכון ואוכלוסיה מערבית המטילה במפרץ מקסיקו. החלוקה שרירותית וסביר שאינה נכונה. יתרה מכך, מחקר הטונה בצפון אמריקה מפגר אחר המחקר המעמיק שבוצע בים התיכון, כאשר המחקר המקיף האחרון על הרבייה של הטונה לחופי ארה"ב פורסם בשנת 1982. התיאוריה השלטת היום לגבי הרבייה של "האוכלוסיה המערבית", היא כי הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל 10-12 שנים ואזורי ההטלה נמצאים רק בתוך מפרץ מקסיקו. תיאוריה זו מבוססת על תפיסות אקראיות של דגי טונה גדולים בעודם מטילים במפרץ מקסיקו ואינה מבוססת על דיגום מסודר הכולל אזורים נוספים. הנחה זו מתארת ביולוגיית רבייה שונה מזו של הדגים בים התיכון, שם הדגים מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-5 ומטילים באזורים רבים ברחבי הים התיכון. כמו כן, עדויות של דייגים אמריקאים על הטלות לאורך גבול זרם הגולף לא זכו להתייחסות ראוייה במשך שנים רבות.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family:Arial;"><span style="color: rgb(0, 0, 102);">ההתעניינות שלי בדגי טונה, מגוון השאלות הביולוגיות הפתוחות לגבי האוכלוסייה המערבית וההבנה כי על מנת לפתח חקלאות ימית של דג יש להבין היטב את אוכלוסיות הבר, הובילו אותי לניו-המפשיר. כאן אתמקד בבגרות מינית ואזורי רבייה במערב האוקיינוס האטלנטי.</span><o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-8823957400628716097?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4256862537903880132.post-8495445515062756652008-05-11T17:01:00.009-04:002008-05-15T17:34:44.825-04:00<div style="text-align: right;"> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">אהלן לכולם,<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">ננזפתי מספר פעמים בחודשים האחרונים על כך שאיני כותב בבלוג. ההסברים שלי שמדובר בבלוג של תמונות לא שיכנעו. לכן להלן עידכון קצר הישר מהאביב בניו-המפשיר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">קצת על ניו-המפשיר, אחת משש מדינות ניו-אינגלנד וממוקמת בצפון-מזרח ארה"ב, מדרום רק למדינת מיין. ניו-אינגלנד זהו האזור הראשון בארה"ב שיושב ע"י הארופאים, ומכיון שכך "ספוג" בהיסטוריה מקומית, כגון מסיבת התה בבוסטון, נמל הדייג הראשון בגלאוסטר, סיפורים על אסירים שסרבו לאכול יותר מידי לובסטרים ועוד. תושבי ניו-המפשיר רואים עצמם, לא ברור לי למה, כחופשיים ועצמאיים. המוטו של המדינה, המיוצג בגאווה על כל לוחיות הזיהוי של הרכבים הוא: </span><span dir="ltr" style="">Live free or die</span> <span lang="HE">– לחיות חופשי או למות. היום, בניגוד לתדמית היומרנית, כל השכנים שלי, כמו ילדים טובים עובדים בגינה שלהם. מזג האויר פה, במיוחד בעונה הזו- הפכפך, ממש הפכפך. אחד הביטויים הנפוצים פה הוא "שאם אתה אוהב/לא אוהב את מזג האויר, המתן חמש דקות..". אחרי שש שנים של יציבות בתנור האילתי, טרם החלטתי מה דעתי בנושא.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">החורף מאחורינו, השלגים האחרונים הפשירו לפני כשלושה שבועות ולא יחזרו לפני נובמבר-דצמבר. ותיקי ניו-המפשיר טוענים שהחורף האחרון היה אחד הקשים, כך שבעזרת השם/אלת המזל/התחממות כדור הארץ, החורף הבא יהיה רגוע יותר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">היום, בניגוד לתחזית, זכינו להרבה שמש (סה"כ רוב הימים פה יפים) ולמרות הרוח ניצלתי את הזמן להליכה של שעתיים לאורך החוף שליד הבית. בזכות שילוב של מספר גורמים, אזור החוף של ניו-המפשיר (18 מייל) מיוחד וחשוב מבחינה ביולוגית: שישה נחלים נשפכים לאגן ניקוז ראשי שנקרא "המפרץ הגדול" (</span><span dir="ltr" style="">Great Bay</span><span lang="HE">), משרעת הגאות מגיעה לשלושה מטרים ומדף היבשת באזור (בכל מפרץ מיין, שבין </span><span dir="ltr" style="">Cape Cod</span> <span lang="HE">במסצ'סטס ועד נובה סקוטיה) רדוד באופן יחסי. כך שאזור החוף והמפרץ הגדול נשלטים ע"י תהליכים של גאות ושפל ומשמשים מקום רבייה חשוב ביותר למספר מינים של דגים, סרטנים ורכיכות. צרפתי מספר תמונות שצילמתי היום בזמן השפל, ברור לי שזה נראה לא יותר ממספר אצות ושבלולים, אבל מדובר בפנינה ביולוגית. לדוגמא, אוכלוסיות של סרטניות מיקרוסקופיות (מהסוג </span><i><span dir="ltr" style="">Calanus</span></i><span lang="HE">) במפרץ מיין מהוות מזון חשוב ללוויתנים בעת נדידתם באזור.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">במהלך החורף דגי הטונה אינם שוחים בניו-אינגלד, כך שניצלתי את הזמן להשלים דרישות אקדמיות, ללמוד על המאפיינים של הטונה באזור ולעשות היכרות עם דייגים ותשתיות הדייג.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">בנוסף לכך, השתתפתי בכנס מעניין על ביולוגיה של דגי הטונה שהתקיים בסנטנדר שבספרד ועסק בתפוצה, נדידה ודייג של טונה כחולת סנפיר אטלנטית. בכנס השתתפו 80 מדענים מרחבי העולם, את המעבדה שלנו ייצגנו: מולי- מנהלת המעבדה, ג'סי- סטודנטית לדוקטורט ואני. מטרת הכנס היתה לנסות ולהבין בצורה מקיפה יותר את התהליכים המשפיעים על אוכלוסיות דגי הטונה. לשם כך התמקדנו בנתונים היסטוריים, </span><span lang="HE">בעיקר מהחמישים שנים האחרונות</span><span lang="HE">. בין הנושאים שעלו לדיון אציין את קריסת ענף דייג הטונה בנורבגיה (דייג-יתר ושינוי במסלולי נדידה), ההופעה הזמנית של דגי טונה כחולת סנפיר מול חופי ברזיל בשנות החמישים והשישים, הדייג בים התיכון, נדידה טרנס-אטלנטית ורמזים לאזורי רבייה נוספים במערב האוקיינוס האטלנטי (פרט למפרץ מקסיקו). המסקנה העיקרית הייתה שאנו יודעים מעט מדי על חייהם של דגים אלו וכי החלוקה/האבחנה המסורתית בין אוכלוסיה מזרחית למערבית צריכה להבחן מחדש. מיד לאחר הכנס קיימנו פגישת עבודה שהתמקדה במטרות המחקר של המעבדה לשנה הקרובה. בפגישה השתתפו השותפים במחקר האירופאי על הרבייה של הטונה, מדענים שמתמחים בהערכה כמותית של אוכלוסיות הבר של הטונה, חוקר בכיר מיפן ומהארץ הגיע הלל גורדין. המטרה העיקרית שהצבנו לעונת הדייג הקרובה היא לבצע דיגום פיזיולוגי מלא לחמישים דגים לפחות, כאשר האזור שבו נתמקד מתפרס על שטח די גדול, בין המדינות וירג'יניה למיין. עונת הדייג מתחילה ביוני ותמשך עד אוקטובר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">כמו שאתם מבינים בחודשים הקרובים אהיה עסוק בדייג, שזה לא רע בכלל. אנסה לנצל סופ"שים פנויים לטייל באזור, שנחשב לאחד היפים ביבשת. אני מקווה להשתתף בכנס אנדוקרינולוגיה של דגים שיתקיים בקנדה בסוף חודש יוני, ולטייל קצת בהרי הרוקי הקנדיים.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">אמשיך לשמור על קשר.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;font-family:arial;"><span lang="HE">ד"ש,<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin-top: 6pt; text-align: right; line-height: 150%; direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family:David;"><span style="font-family:arial;">גילעד</span><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4256862537903880132-849544551506275665?l=giladheinisch.blogspot.com'/></div>Gilad Heinischhttp://www.blogger.com/profile/05159873010870511897noreply@blogger.com1